כמה אני עייפה, קשה מאוד, אני יושבת מהיום הראשון של המלחמה במקלט, פוחדת להיות בבית, אני מאשקלון, החלונות בבית אצלי מפוצצים, יש לי רסיס רקטה קטן שהרס לנו את המיקרוגל, ממש קשה לי להיות בבית ליותר מ 1-5 דקות, אני מתחילה לרעוד ומקבלת בחילה,אני על תרופות הרגעה היה חשש שיש לי דקירות בלב בגלל לחץ, אני במעקב נפשי אם רופא ממכבי ו עם רופא מחוסן שמלווה אותי כבר הרבה זמן, אני מוכרת כנפגעת איבה, עם פוסט טראומה, אבל עם כל זה אני מרגישה שזה לא אני, שכל זה לא עוזר, אני ממש עייפה, יש לי צרבת מכל התקופות שאני מקבלת, אני חורקת בשיניים באופן לא רציונלי, והשיניים כל הזמן כואבות לי, אני רוצה שזה יגמר כבר נמאס לי, 20 שנה נתנו לזה לקרות, כן עכשיו יש סיבה שאולי תפתור את המצב, אבל מי יחזיר לנו את השנים שאבדנו בגלל הלחץ, ואני אפילו לא רוצה לגעת בנושא של כל האבדות בעוטף כי זה כבד מדי, אצלי שומעים טוב מאוד כשיש אירוע ביטחוני בזיקים, הירי והפיצוצים של הרימונים וצליל של המסוקים, ועוד פחד חדש לחבילה

יש תחושה של "יש מי שיותר סובל" אני מרגישה לפעמים שלא מגיע לי יחס, זו תחושה נוראית, וכל מי שאני מדברת איתו נותן לי פיתרון אחד, "תיתפנו" ואף אחד לא חושב על הלחץ שהיה בדרך, ולאן להתפנות למקום לא מוכר לי שאני לא יודעת איך להיות מוגנת, זה נורא שאף אחד לא חושב על זה, שבמצב שלי זה לחץ שלא כדי ליצר לי