מנהלי קהילה
דה פרסונליזציה דה ריאליזציה I ניתוק מעצמי והמציאות
היי,
אני כבר מספר חודשים מתמודדת עם דה פרסונליזציה ודה ריאליזציה, זה התחיל לי פשוט ביום אחד לפני 10 שנים כשהייתי בת 10.
היה לי שאלות קיומיות על העולם (למה אנחנו פה, מה זה היקום הזה, ולמה ה׳ ברא אותנו, מה התכלית)
ואז נלחצתי עד כדי כך שהרגשתי שאין לי מושג מי אני, אין לי מושג מי זאת המשפחה שלי, הכל נראה מוזר ולא שייך אליי, העולם נראה כמו חלום.
הייתי לחוצה מההרגשה, ומאז פשוט זה היה חוזר לי פעם בשנה כל פעם וידעתי להתעלם מזה. עד לפני מספר חודשים שזה התפוצץ לי משום מקום.
אני מטופלת מאז על ידי מטפלת ריגשית, הלכתי לייעוץ פסיכיאטרי ואיבחנו לי את זה כהפרעת ocd, והביאו לי כדורים, לא לקחתי את הכדורים (פרוזק) וניסיתי עד עכשיו להתמודד עם זה לבד, באמצעות תרגילים שהמטפלת נותנת לי, ועם תרופות הרגעה טבעיות שגם איתן הפסקתי כי בא לי פשוט להצליח לצאת מזה בלי הכדורים, בכוחות עצמי,
אבל אני מתקשה כל כך עם הניתוק (כל היום רצות לי מחשבות שאני בן אדם שפועל באוטומט ואין לו מושג בכלל מי נמצא בתוך הגוף הזה, רק פועל כי בתת מודע יש לנו מנגנון הישרדות) מרגישה שיש לי תסביך עם עצמי שאני לא מבינה מי נמצאת בגוף הזה ולחוצה מאוד. ועדיין מנסה לתפקד תוך כדי בכל הכוח. אבל זה סבל שמתמשך כל יום מחדש.
אשמח להמלצות מה לעשות *ממי שהצליח להתמודד עם זה*
תודה
תגובות
מנהלת קהילה
תשקחי כל מה שאת יודעת , תתחילי לקרא ספרים בחול
ידע ולמאת מאיזור הנוחות ולהבין שזה לא משנה בכל מקרה
Roti
לקרוא ספרים בחול (חול בים? ) או בחו״ל לא הבנתי.
ומה לא משנה? ואילו ספרים?
ואיך שוכחים מהכל?
תודה על המענה
אישיות
היי רותי
מה שלומך?
נשמעת אדם מיוחד, את מדהימה בעיניי שאת מנסה להתמודד בכוחות עצמך כנגד הקשיים הללו.
אני דוגלת באותה גישה. חוויתי מקרים מאוד קיצוניים של פאניקה, אמנם לא מאובחנת עם OCD אבל גם בהפרעת פאניקה/חרדה כללית זה נובע ממחשבות מקדימות שחוזרות על עצמן, כך שהבסיס דומה.
כשהייתי בתקופה יותר קיצונית של הפאניקה אז הרגשתי יותר ניתוק מהמציאות, גם מבחינת תחושת הגוף והמרחב בו הוא נמצא (קצת קשה להסביר זאת)
וגם מבחינת תחושת חלום ואם באמת מה שקורה - קורה לי באמת, ואני זוכרת יום ספציפי שנסעתי באוטובוס וחשבתי לעצמי "לא יכול להיות שזה לא אמיתי כי הכל נראה כל כך מדויק וכמו בפעמים קודמות, ובחלום דברים משתנים ופחות ברורים בנראות"
זו היתה חוויה קשה אך מרתקת כשמסתכלים על זה מזוית אחרת. אני חושבת שהרבה פעמים אנשים חיים באיזשהו מקום על אוטומט, זה מובן כי הרי אנחנו יוצרים לעצמנו שגרות. ואיפשהו זה נראה לי תוצר לוואי כשעושים פעולות שחוזרות על עצמם, אני משתדלת לגוון במה שאני יכולה ולדחוף את עצמי קדימה מבחינת התפתחות
אם זה לימודים, תחומים בעבודה, ספורט (השבוע התחלתי לקום פעמיים מוקדם מהרגיל בשביל להתאמן לפני העבודה), ליזום מפגשים ואירועים חברתיים
להתנהל גם כשיש לפעמים ניתוקים, לשתף אם וכשמתאפשר.
בהצלחה יקירה! אני חושבת שהגישה שלך מצויינת ואת מתמודדת היטב עם החיים
קשיים זה לא דבר רע, זה חלק מהחיים וזה מה שגם עושה אותנו כל כך גדולים וחזקים - ההתמודדות על עף קיומם
Roti
תודה רבה על השיתוף
לא מובן מאליו
אורית זאבי יוגב
רותי יקרה, אני בהחט יכולה להרגיש את הסבל שלך מבעד למילים. הפרעה כמו שאת מתארת היא בדרך כלל קשורה לטראומות ילדות (את גם אומרת שהיא החלה בגיל 10), לכן חשוב לנסות בטיפול להתחקות אחר מצבים שעוררו בך בעבר סטרס ו/או היו קשים לך. מצד שני קיבלת אבחנה של או סי די (אינני מבינה איך האבחנה הזאת קשורה למה שאת מתארת?) ואם אכן זאת האבחנה הנכונה הטיפול הטוב ביותר הוא זה שמשלב את הטיפול התרופתי והטיפול הרגשי, וכן, יש צורך להגיע למטפלים שיודעים לטפל באו סי די. מאחר ואת סובלת כבר מספר חודשים והטיפולים העצמיים פחות עוזרים לך הייתי ממליצה לך לקרוא על הםרעת או סי די ואז להחליט בנוגע לטיפול התרופתי. לפעמים רק כאשר נוטלים טיפול שעוזר להרגיע את החרדה והמחשבות - מצליחים לעבוד על הדברים בטיפול. אגב, אין צורך להיעזר בטיפול התרופתי לאורך כול החיים. לפעמים כאשר מתאזנים, רוכשים כלי התמודדות יעילים, נרגעים - או אז ניתן על ידי הנחיה נכונה של הרופא המטפל להפחית מינונים עד לסיום הטיפול התרופתי. מה דעתך?
Roti
היי
אני מאובחנת או סי די מכיוון שהמחשבות שלי רצות מהבוקר ועד הלילה ללא הפסקה חוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב (זה התחיל להחמיר ממש לאחר האבחון של הפסיכיאטר. לפני זה המחשבות שלי היו מופחתות משמעותית . אז אמרתי אולי זה פסיכולוכי אחרי שהפסיכיאטר אמר לי שיש לי או סי די? בכל אופן אני סובלת ולא בא לי להמשיך לסבול ומצד שני לא בא לי להיות תלותית בכדורים
חרציץ
כמה טיפשים כותבים
Roti
למה טיפשים?
Labron
היי מה שלומך?
אני עברתי לפני קצת יותר משנתיים משהו מאוד דומה! למען האמת בדיוק כמו שתיארת..סבלתי שלושה חודשים קשים ונוראים מאוד ומתוכם חודש אחד שפשוט אין לי מילים לתאר.. גם אני אובחנתי עם או.סי.די . היה לי כול כך רע והייתי עם התקפי פאניקה אולי 15 פעמים ביום ופחד אלוקים!! לא יג
דעתי את נפשי ורזיתי בחודש 20 קילו . הגעתי לראשונה לפסיכיאטר אחרי שנים של חרדות מגיל 12 שלא טופלו.. קיבלתי לוסטרל שהוחלף לסימבלטה וקלונקס .. הפסיכיאטר אמר לי שעם הכדורים ויחד עם cbt אני יצא מזה. הקשבתי וטיפלתי עוד מאותו היום ..אחרי שבועיים חשבתי שאני חכם גדול ועצרתי את הכדורים והמשכחתי רק בשיחות ותוך יומים נפתחו שערי גיהנום!!! מאז ועד היום אני נוטל כדור כול יום כמעט באותה השעה וממשיך עם טיפול רגשי ..וזה בשביל לא לחזור לעולם למה שעברתי .. יש ימים שאני שואל את עצמי שאלות ועוד כול מיני מחשבות טורדניות..אבל לאט לאט זה נעלם ולומדים שזה נובע מכול מני סיבות ושאין לי רצון 'לבדוק' כול שניה מי או מה אני ..שתדעי שקראתי את הפוסט שלך בחלקים במשך היום וזה מרוב שאני מכיר את החוויה וגודל התחושה הקשה והיה לי קשה לקרוא ברצף..אבל אני יודע שאפשר לצאת מזה ושיש לי חודשים שלמים שזה לא מפריעה לי ושזה בא זה לכמה דקות או שניות ונעלם !! וככול שעובר הזמן אז זה רק מתארך ומתארך..תצמדי ל cbt!! זה ממש בשביל זה !! ותקחי כדורים אם אמרו לך !! את לא צריכה לסבול ולהתקע בלופ הזה!! אין בזה טעם ! ואם את צריכה את יכולה לדבר איתי בפרטי ... את לא לבד אחותי ... ואני מאמין שתצאי מזה עם תמיכה וטיפול!!! מקווה שעזרתי בהצלחה
Roti
תודה רבה
אני מקווה שאצליח לצאת מזה
אורית זאבי יוגב
רותי יקרה. או סי די היא מחלה שאולי ניתן לכנות אותה נוירולוגית - ישנם אנשי מקצוע שמתמחים בנושא הזה במיוחד - לא כול מטפל יכול לעבוד עם הנושא. כלים של סי בי טי הם משמעותיים להתמודדות. אני מביה את הקושי שלך עם כדורים ומצד שני תצטרכי לבחוון אם לאורך זמן לא יהיה שיפור דרך עבודה פסיכולוגית אם מתאים לך לשלם את המחיר של סבל והיעדר תפקוד. מה דעתך?
Roti
מסכימה
אשקול זאת כך כנראה
תודה רבה!