נדמה לי שאני מצליחה להרגיש דברים מסוימים בזכות זה שאני מבינה אותם עוד קודם. וכן, לפעמים זה להפך כנראה, מבינים עקב הרגש. אבל במובן מסוים אני מחשיבה רגש גם לסוג של הבנה. כפי שאפשר להרגיש רגשות של אחרים, משמע, זה אומר להבין רגשות של אחרים (במובן כלשהו). כך גם, להרגיש את המוזיקה, פירושה להבין אותה. נדמה לי לפחות שאפשר לטעון את זה... אבל בכל אופן, אני לא מצליחה להרגיש דברים מסוימים בלי המאמץ להבין אותם תחילה. ואני רוצה להרגיש אותם... אז מנסה להבין מה ניסו לומר, מה המוזיקה מנסה לבטא, מה רוצים שאלמד מתוכה ומה רוצים שארגיש וכן הלאה. 

נכון, נראה לי זה יכול להיות לגבי כל דבר בחיים. ואני מנסה לחיות עם הגישה הזו. שאין לי מהות או זהות אחת. שהעולם עשיר ומורכב וסותר לעיתים. אבל יש לו המון מה להציע. ואני רוצה לנסות ולתת הזדמנות לדברים. כל עוד אני כאן. ולרוב אני לא מצליחה. כי אני חושבת שהדברים שרחוקים ממני באופן טבעי עולים במספרם בהרבה על אלו שמתחברים לי ללא מאמץ. אבל לפעמים אני נותנת לדבר זר הזדמנות כפולה ומכופלת ומצליחה לנכנס אותו אלי. וזה קשור להמון דברים אני מניחה. כלומר, לחוות את הזר בזמן המתאים. יתכן שמדי פעם בין תקופות הקיום נמצא הזמן הנכון לכך, לא לפני ולא אחרי.