אני לא רופא ואין בסיפור זה המלצה רפואית אלה רק רצון להעביר את הסיפור שלי ואולי לתת תקווה מסוימת לאלו שזה רלוונטי אליהם.

קצת על הרקע: מאובחן בהפרעות התנהגות קשב וריכוז מגיל 12 (חצוף ושובב), חוויתי אירועי אלימות וטראומות, ממשפחה ללא היסטוריה רפואית מיוחדת

אז אני הגולש, לאחר תקופה קצרה של היפומאניה והתקף מאניה הגעתי להתקף פסיכוטי אקוטי בגיל 19, ללא הזיות ויזואליות או שמיעתיות מלבד חזיון קט בעננים בשעות הזריחה בנמל תל אביב, שנראו לי כמו הציור ״בריאת האדם״ של מיכלאנג׳לו. זה יה לרגע קל בשלב ההיפומאניה. יותר מאוחר היו אלו בעיקר מחשבות קשר ויחס, אבדן תפיסת המציאות ותפיסת מציאות מעוותת כולל התנהגויות חריגות ופוגעניות שהובילו לאשפוז כפוי על ידי משפחתי.

 19 הוא גיל נורמלי להתפרצות סכיזופרניה, לאחר שהשתחררתי מאשפוז כפוי של כשבועיים ואט אט חזרה לי תפיסת המציאות, סבלתי מדיכאון והאמנתי שזה בהשפעת הכדור ״זיפרקסה״ ולכן פניתי לפסיכיאטר של קופת חולים שמיד בפגישה הראשונה העניק לי את האבחנה ״סכיזופרניה פרנואידית״

בעקבות האבחנה הקשה והכרונית. יחד עם שלל הכדורים שהעניקו לי תחושה של קטטוניות והמצב הלא נעים, חוויתי דיכאון ומחשבות אבדניות

מה שחשוב לציין, הוא עבר של שימוש בסמים. בשנים שקדמו לאירוע הפסיכוטי הייתי מעשן גראס באופן לא מבוקר בחוסר ידיעה שזה עלול להביא לפסיכוזה... סתם לידיעה כללית:

 בגראס יש שני רכיבים עיקריים, THC שמעודד פסיכוזה, וCBD שהוא אנטיפסיכוטי. אני בזמנו לקחתי זן בו היה אחוז גבוה של THC ואחוז אפסי של CBD ובכך בחוסר ידיעה הבאתי על עצמי את הסכנה הזאת.

סבלתי מאוד והפסקתי עם הכדורים באופן עצמאי. וניגשתי שוב לפסיכיאטר לקבל עזרה ושוב קיבלתי כדורים עם תופעות לוואי שלא היוו לי פתרון יעיל. יותר מאוחר ניהלתי יומן מעקב אישי על השפעות הכדורים שכפי שציינתי תרמו לתופעות לוואי לא נעימות, ומתוך השוואה לתקופות ללא כדורים ראיתי שאין תרומה ממשית של הכדורים האנטיפסיכוטיים למצב שלי.

ביקשתי כמה פעמים מהפסיכיאטר משהו נגד דיכאון, לרוב הוא סירב ונתן לי רק אנטיפסיכוטי, אך פעם אחת הוא נתן לי מרשם ל ssri (מעכב סרוטונין סלקבטיבי - משפחת הציפרלקס) אך לא סיפק לי הדרכה נכונה כיצד להשתמש בה, מה שהוביל לחוויה שלילית של בכי ודיכאון קשה אפילו יותר.... אז הפסקתי עם הכדור והמשכתי לנסות את אשר ציווה עלי ושוב הפסקתי כאשר ראיתי שאין הטבה אלה בעיקר הרעה במצב.

חשוב לציין שלא עברתי אשפוז נוסף ולא התלקחות פסיכוטית ספונטנית.

אמנם מרוב יאוש ניסיתי את מזלי בסמים נוספים, טריפים, שרק הרעו למצב ולתפיסת מציאות נורמלית, מה שהוביל אותי לגשת לקבל עזרה בגמילה ובשיקום, בין השאר ״מכורים אנונימיים״ היווה עבורי בית ועוגן סיוע משמעותי.

עברו שנתיים שלוש ואט אט התאוששתי בפעילות החיים אך עדיין העיב עלי הצל של דימוי ה״סכיזופרניה״. אך בעיקר סבלתי מהדיכאון 

עברתי לגור בשכירות בדירת שותפים, ואחד השותפים היה לי לידיד וניהלנו שיחות נפש ושיתפתי אותו בכל המצב וההיסטוריה הרפואית.

הוא אמר לי אחי, אין לך סכיזופרניה, אני מכיר בדיוק מה שיש לך וגם אני סבלתי מזה, יש לך דיכאון!!! אתה צריך ציפרלקס, גם אני לוקח ואמא שלי לוקח וסבתא שלי לוקחת וזה עוזר! תבקש מהרופא ציפרלקס, ותיקח לפי הוראות כאלו אחרת זה יחמיר לך את הדיכאון:

בהתחלה 5 מ״ג למשך חודש, ואחר כך 10 מ״ג למשך חודש נוסף, ואז תתחיל לחוות שיפור, אם עדיין השיפור לא יהיה מספיק תוכל להעלות ל20 מ״ג.

ניגשתי לרופא משפחה וביקשתי ציפרלקס, אמרתי לו שכבר בעבר הפסיכיאטר נתן לי ssri אך כעת הוא מסרב, ואני מבקש שיסמוך עלי. והוא נתן לי, ופעלתי בדיוק על פי הוראות החבר שאינו רופא אלה בעל ניסיון.

ובאמת לאחר חודשיים התחלתי לחוש הטבה משמעותית במצב הרוח!

חוויתי תקופה טובה ולאחר חצי שנה פניתי אל הפסיכיאטר מקופת החולים וסיפרתי לו על המצב החדש.

הוא אמר לי מצוין! תמשיך עם הציפרלקס!

ובמכתב הוא שינה את האבחנה, מחק את סעיף הסכיזופרניה ובמקום זה רשם ״הפרעת אישיות גבולית״

בפגישה מאוחרת יותר ביררתי איתו אם הוא בטוח שאין לי סכיזופרניה, הוא אמר לי ״אי אפשר לדעת שום דבר במאה אחוז אבל לפי מה שנראה אין לך סכיזופרניה״

שאלתי אותו ״ובנוגע לאבחנה החדשה, האם אתה בטוח בנכונותה״?

הוא ענה ״זה לא בטוח, כרגע זה נראה ככה״

עבר מאז זמן, הפסקתי עם הציפרלקס, היו לי תקופות טובות יותר, טובות פחות, ניסיתי להיות לא תלוי בשום כדור גם במחיר של סבל, הפסקתי עם הסמים בעזרת קבוצת תמיכה. והחיים שלי לא מושלמים, אני בהחלט מתמודד.

חשוב לציין שבהשפעת הציפרלקס הייתי אופטימי מידי בכמה פעמים ועשיתי השקעות קצת מסוכנות מידי שהובילו להפסד של עשרות אלפי שקלים. אך אני סולח לציפרלקס על זה - כי הוא לקח ממני את האבחנה של הסכיזופרניה

אז מה איתי היום? עדיין מתמודד עם דיכאון ולעיתים אפילו תחושה שלא בא לי להיות קיים, אבל אני מתמודד.

ויש לי היום יותר תקווה ממה שהיה לי אז, לפני שאספתי את כל החוויות