עישון סיגריות אשר מלווה בסיבוכים רפואיים רבים – מהווה כיום את גורם הסיכון הידוע המשמעותי ביותר להתפתחות והתקדמות של ניוון מקולרי גילי אשר ניתן להשפעה ולמניעה. עם השנים, מחקרים שבחנו קשר זה מזהים סיכון גבוה יותר לניוון מקולרי גם אצל מי שאינם מעשנים בעצמם, אך חשופים לעישון פסיבי בסביבה.

בסקירת ספרות רפואית שפורסמה בנובמבר 2022 בכתב העת Cutaneous and Ocular Toxicology, מצאו חוקרים מאיראן ראיות להשפעות של חשיפה לעשן סיגריות על שורה של מחלות עיניים, לרבות ניוון מקולרי גילי וקטרקט, מחלת גרייבס (הקשורה לפעילות יתר של בלוטת התריס), דלקת הענביה, רטינופתיה סוכרתית – כסיבוך של מחלת הסוכרת ותסמונת העין היבשה. לפי הסקירה, מעשנים גם חשופים לסיכון למחלות עיניים קשות יותר, במידה וכבר התפתחו, ולתוצאות פחות טובות של הטיפול התרופתי.

חלק מהעבודות שבחנו את הקשר בין עישון לראייה מזהות בשנים האחרונות עדויות על פגיעה בעיניים כתוצאה מחשיפה פסיבית לעשן הסיגריות. כך, חוקרים מהונג קונג דיווחו באוקטובר 2019 בכתב העת JAMA Ophthalmology כי ילדים שנחשפים לעישון פסיבי בביתם נוטים יותר להיצרות של שכבת הכורואיד, ובעברית 'שכבת הדמית', השכבה האמצעית משלוש שכבות דופן העין. היצרות זו עשויה בהמשך להוביל להיווצרות חורים במקולה ולהאצת ההתפתחות של ניוון מקולרי גילי בגיל המבוגר. במחקר שכלל 1,400 ילדים בגילי 8-6 נמצא כי ככל שמספר בני המשפחה מעשני הסיגריות בבית גדול יותר – כך שכבת הכורואיד בעיני הילדים הייתה צרה יותר.

במחקר נוסף מבריטניה, חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' דיווחו עוד בינואר 2006 בכתב העת British Journal of Ophthalmology  על קשר אפשרי בין חשיפה לעישון פסיבי לעלייה של 87% בסיכון להתפתחות ניוון מקולרי גילי, וזאת על בסיס מדגם שכלל 435 מאובחנים במחלה בשלביה המתקדמים, בהשוואה ל-280 נבדקי ביקורת. בקבוצת החולים תועדו 72.2% שאינם מעשנים אך נחשפו לעישון של קרובי משפחה בביתם במשך חמש שנים לפחות, בהשוואה ל-27.8% מהנבדקים בקבוצת הביקורת.