בת 38, נשואה +5 ,בריאה . עצמאית. ברקע ptsd 

בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה. 

השנה החלטתי לעשות אבחון שאישש את תחושתי שיש לי ה.קשב. אבחון הmoxo הראה שבכל המדדים אני מעל הממוצע מלבד תחום האימפולסיביות שהיה ברמה נמוכה מאוד. 

הקשיים שלי באים לידי ביטוי בבעיות ארגון, ניהול זמן, קושי בתעדוף משימות, התמכרות לשימוש בנייד, בעיות בזיכרון ,קושי בעקביות בצורה חריגה- משפיעה מאוד על חינוך הילדים.  דחיינות, קשיי הירדמות (לעיתים קרובות מתעוררת בגלל דאגות ומתקשה לחזור לישון לאורך זמן)  אין לי בעיה להקשיב להרצאות בקשב/ לקרוא ספר או בעיית היפארקטיביות. הקשיים הם מהותיים בשל ריבוי המטלות והאחריות שיש לי. 

פניתי לפסיכיאטר . המליץ על שילוב של טיפול התנהגותי עם תרופות. עשיתי קורס לניהול זמן שעזר לי מעט. התחלתי לעשות ספורט וזה גם מסייע. אבל הקושי עדיין קיים . 

במהלך המבחן נטלתי ריטלין שכלל לא השפיע עליי. 

ניסיתי קונצרטה במשך 5 ימים שעשה לי תופעות לוואי קשות של עצבות, דופק מואץ וכו. 

שלשום התחלתי ויואנס - לא מרגישה שזה מסייע במיוחד. התחושה היא מעט ניתוק מהמתרחש.. מרגישה שזה מעט ממריץ אותי, אך לאו דווקא ממתן את האימפולסיביות. הפחתה בתיאבון, קושי בהירדמות (כותבת כאן ב5 בבוקר אחרי שהתעוררתי בשעה 4 לדוגמה) מרגישה לא באמת אני.. קצת חוסר שליטה. ורגועה יותר כאשר "חוזרת לעצמי" , לקראת סוף ההשפעה יש דופק מואץ עיפות רבה. 

האם אני אמורה להרגיש שינוי מידי או רק לאחר תקופה?  האם כדאי להמשיך ולבדוק את ההשפעה ? האם יש תרופה שבאמת מטפלת רק באימפולסיביות?? או שמא רק טיפול התנהגותי יעשה את העבודה? ( שמעתי על טיפול בשם קוג פאן) ממש מתלבטת אם להמשיך את הטיפול. בסה"כ הצלחתי להגיע להישגים בחיי בהמון תחומים גם ללא טיפול תרופתי. כי פשוט כנראה פיתחתי טכניקות להתמודדות. אבל מרגע שהפכתי לעצמאית וזמני בידיי הקושי הלך והתעצם. עד לכדי תסכול ואולי אף דיכאון של ממש. 

תודה