מנהלי קהילה
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהסחרור
סחרור
שוב מערבולת ענקית של מחשבות ,
שמנסה לסחוב אותי לתוך זרועותיה של הפרעת אכילה ,
ייסורי המצפון גם הם מצטרפים לחגיגה ,
וכמובן גם הכאבי בטן,
והכל ,
כדי שאתן לעצמי לגיטימציה ליפול לתוכה ,
לשקוע שוב,
אני לא רוצה ,
לא רוצה שוב למצוא את עצמי באותו לופ
לא רוצה לחזור לתהום ,
אבל באמת שכבר אין לי כוחות ,
הם נגמרים ,
המחשבות צורחות - לכי תןציאי את זה
את לא צריכה לאכול את זה
אכלת יותר מידי ,
את שמנה ,
לא מגיע לך לאכול ,
עלית במשקל ,
את חייבת לכפר על העלייה .
לא רוצהההההההה
מחזיקה את עצמי בכוח לא ללכת לשירותים ,
להחזיק את האוכל בפנים ולא לשחרר אותו החוצה ,
זה כל כך כואב נפשית וגם פיזית ,
בוכה בחושך לבד ,
שאף אחד לא ישמע או יבחין .
מקווה שאחזיק מעמד
אני רוצה להפסיק לברוח ,
רוצה להתחיל להתמודד ,
אלוקים - תן לי כוחותתתתתתתתתת
תגובות
כדאי לך לקרוא גם את זה
חן 123
כל כך כל כך מזדהה
הכאב הוא צורם,
גם אניי בימים קשים, ומודה כי מצאתי את הפורום הזה כנחמה
כל מה שיכולה להגיד בלבד זה שמביעה הזדהות ענקית
זה את המשפט הקלאסי של "תני לזה להיות"
לרגשות, לתחושות, למחשבות
המחשבה על השומן, זוהי רק מחשבה
מה שאני מנסה ללמד את עצמי בימים אלו זה שהחיים הם דינמיים
יום אחד אוכל ככה וביום השני אוכל ככה
יודעת שזה קשה,
כי אצלנו זה לא דינאמי כי אצלנו אין את האיזון
צריך לחתור למצוא את האיזון במעגל הסבל האינסופי הזה
תמצאי את הכוחות שבך להשיג את האיזון הזה , לאט לאט, צעד צעד
תזכרי שאת לוחמת
אל תהיי אחת שמוותרת
ומי כמוני יודעת על מעגל הכאב האינסופי
אך מנסה לנחם את עצמי בעוד משפט קלאסי " מין המשבר אל הצמיחה"
אלוהים או אותה ייישות ששם למעלה לא נותן אתגרים למי שלא יכול להתמודד איתם
אחרי שנעבור את זה שום דבר לא יפגע בנו יותר...
מיועד ל bts
failure
תראי את הסירטון ... ממליצה לך מאוד