מנהלי קהילה
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהנמאס לי
נמאס לי
09/10/22 0:08
3 תגובות
נמאס לי מהתקפי החרדה אחררי ההארוחות ,
נמאס לי מייסורי המצפון בגין כל ארוחה ,
מהמלחמה על כל ביס לפני שהוא נכנס לפה.
נמאס לי לריב עם עצמי כל היום עם מחשבות של כן לאכול , לא לאכול ,
האם זה ייגמר מתישהו ?
האם יגיע רגע שבו כל זה ייפסק,
ואוכל לחזור לחיים רגילים ,
בלי טורדנות ,
בלי ייסורי מצפון ,
בלי התקפי החרדה המתישים ?
aplaton21
אני מצטער לשמוע על כאבך.
אני לא אדם גדול, אבל בגלל בעיות מעיים וקיבה אני נאלץ לחשב ארוחות, כמויות וסוגי מאכלים כדי לא לחוות כאבים עזים.
אני יכול לתת לך טיפ קטן אבל מאוד חשוב:
שים לב שבטבע אין חיה שמנה וזה לא שהיא אוכלת מעט, היא פשוט אוכלת את מה שבטבע, בכמות שמספיקה לה.
אני בן 46, עברתי לא מעט, אם שומרים על מזון בריא וטעים, הסיכוי להשמין נמוך בהרבה.
אני נחשב רזה, אבל אני לא שותה שתיה מתוקה מכל הסוגים, לא אוכל גלידה ומתוקים שמוכרים בסופר, אני מכין העצמי.
מבחינתי אין מקדונלדס, אין לחם לבן, אין אורז לבן ואין חטיפים ושוקולד.
הרשימה הקצרה שמניתי נקראים אוכל ולא מזון, הם מאוד מסוכנים לגוף האדם.
אכול עד שתישבע, אבל אכול מזון!
אתה תראה שבמהרה תרד במשקל ללא סבל מיותר.
m100
שלום לך!!
שים לב שאתה כותב בפורום של הפרעות אכילה!!
כל מילה חייבת להיות מחושבת!!! יש פה נערות שסובלות מאנורקסיה / בולימיה .....
מה שכתבת פה לא רלוונטי בכלל לכתובת הפוסט שמתמודדת עם קושי באכילה וחייבת לעלות במשקל!!
BST תאכלי!!! הגוף שלך גווע!!! כשאת לא אוכלת את הורגת את עצמך לאט לאט!!!
החיים מחכים לך !! ואת גיבורה ומיוחדת!!! את יכולה לה!! למחלה!!!
את צריכה להחליט שלא משנה מה - את אוכלת את התפריט!!! אין להוריד אין לקצץ !!! להחליט כל בוקר מחדש ולהשתדל לעמוד בזה!!!!!
זנ לא פשוט!!! מי כמוני יודעת !! אבל כשהמלחמה היא לעשות ולא להחליט אם אני רוצה לעשות או לא (מקווה שהבנת את ההבדל ) המאבק יותר נסבל
חיבוקוחיזוק
אסתי321
היי , אני כאן בשביל לחזק אותך ולהגיד לך שבסוף הכל עובר , גם כל התקף לא משנה כמה הוא חזק וכמה הוא ארוך בסוף הוא נגמר . אם תחשבי ככה יהיה לך יותר קל לעבור את זה באותו רגע . אני ממליצה לך ללכת לטיפול ולדבר לא רק דרך המחשב , אלא בפנים מול פנים , ממליצה על דיקור . לי אישית הדברים האלה מאוד עזרו . כשאני הייתי במצב הזה ממש ירדתי במשקל והייתי בתת משקל וכמעט השפזו אותי בהפרעות אכילה , החלטתי להרים את עצמי , כי אף אחד אחר לא יעזור לי אם אני לא אעזור לעצמי . והתחלתי לאכול וכל הזמן דיברתי עם עצמי בראש ומול המראה ואמרתי " אני בריאה " "אני בריאה" וככה לאט לאט עם המון עבודה קשה אך בהתמדה זה הצליח ועבר לי . וחזרתי למשקל תקין ומנהלת חיים תקינים ורגילים בלי התקפי חרדה ואוכלת מה שאני רוצה . הכל יהיה בסדר!