יקרה אני ממש מצטערת לשמוע על הכאב העצום הזה שאת חווה. אדם בתוך עצמו גר. וזה קשה, שכשהמקום בו את שוכנת, הוא מקום כואב לך, שמפריע לך, שמעסיק אותך כל כך הרבה, ואין לך מנוס ממנו. את בעצם הסוהרת והאסירה של עצמך. אבל אם את מבינה, שאין לך ברירה, אלא לחיות במקום הזה, שהוא למעשה גופך ונפשך, אז יש לך בעצם שתי אופציות - או, להזניח אותו, להתעלל בו, ולהרוס אותו, ובעצם את עצמך (כפי שאת עושה כעת), או, להתחל לשקם אותו, לעזור לו, לתת לו חיבוק ואהבה, לקבל אותו כמו שהוא, לטפח אותו ולטפל בו, כדי שיהיה לך כמה שיותר נוח בו, בך, לחיות, על הצד הטוב ביותר. את לא יכולה לברוח מעצמך.. ואת רואה בך סוג של אויב.. אבל את יודעת מה אומרים? שמור על חברך קרוב ועל אויבך קרוב יותר... ואולי.. במקום לראות בך כאויב ולהילחם בעצמך.. תראי בך כחברה.. ותושיטי יד לעצמך.. לעזרה. האם פנית לטיפול מקצועי? אני לא חושבת שאת רעה.. את סובלת.. ומפנה את זה כלפי עצמך כדי לא לפגוע באחרים.. אני חושבת שעם הסיוע הנכון תוכלי ללמוד להתמודד.. וגם לשפר את הדימוי העצמי.. באמת מגיע לך טוב.. ומגיע לך לאהוב את עצמך.. שולחת חיבוק גדול❤️

מצטוער לשמוע מה שאת מספרת שאת מרגישה עם עצמך..

קראתי כמה פעמים, פשוט כדי להיות איתך..

מה כבר אפשר להגיד חוץ מלהיות איתך ולהעביר זחן

ככה יחד..

בשבילי את ממש לא רעה או לא בסדר.. כמובן

אינני יכול להגיד לך מה לחשוב..

 יכול להיות מה שאומרים שעמוק בפנים

מתחת למה שנראה לנו יש איזה מקום שקט

כאילו מתחת לגלים ולסערות

איזה משהו כזה.. שיש אומרים שזה מה שאנחנו באמת..

ואולי במקום להילחם, שרק יוצר

יותר כאב ועוד מלחמה, ועוד חומה,

לנסות להרפות לצלול ולנסות להגיע אל 

מקום הקסם הזה.. 

את שואלת: ״מה אני יכולה לעשות?״

אולי להיזכר בך כילדה קטנה ממש, לאהוב אותה ולחבק אותה ולהיות איתה. לבדוק מה קרה לה ואז גם לחמול על עצמך היום.

זה קצת מתחבר לתגובה הנפלאה והרגישה של רמי. 

תצללי אליך, הילדה מלאת התום שהגיעה לעולם ומגיע לה שיאהבו אותה, שיהיה לה טוב. 

הצילו כמה פעמים הרגשתי ככה.

שנאה תהומית שאלוהים יודע מאיפה היא מגיעה.

ואז הגועל מהשנאה מחזק את זה.

וכל הרגשות השלילים מתערבלים בתוכתכי עד שאני חושבת שאתפוצץ...

אבל שמתי לב לאחרונה שמתי שניסיתי להדחיק את עצמי. לשנות את עצמי. מסיבות כמו הסביבה וחוסר קבלה עצמית השנאה גדלה.

דווקא שהתחלתי לתת לעצמי ביטוי. לא להתכחש לחלקים שבתוכי דווקא אז הצלחתי אפילו קצת לאהוב את זה. להיות אני...