כן.. זה חומר שמעניין אותי סך הכל ובחרתי גם את השאלה שידעתי לענות עליהן הכי טוב.. 

עובר אני בטוחה שיש לי אז יותר גרוע כבר לא נראה לי שיכול להיות מהמבחן הקודם.. 

לפי דקארט באונטולוגיה (תורת היש) קיימים שני עצמים.. עצם חומרי ועצם רוחני. העצם החומרי מאופיין בהתפשטות במרחב והעצם הרוחני מאופיין במחשבה. בני האדם מורכבים משני העצמים האלה, הגוף שלנו הוא עצם חומרי לכן סופי והנפש שלנו היא עצם רוחני לכן אינסופית. שני העצמים האלה מתקיימים זה לצד זה, הם מאופיינים בעצמאיות והם לא תלויים זה בזה, אבל הם מתקשרים זה עם זה דרך בלוטת האצטרובל במוח. 

אצל שפינוזה יש עצם אחד ויחיד והוא אלוהים. אלוהים לפי שפינוזה הוא מכלול כל היש, מזוהה עם ההוויה, המציאות כשלעצמה. הטוב, הרע, המכוער, הכל בעצם. העצם הפרטי הזה שהוא אלוהים, הוא לא ישות פרסונלית, כלומר אין אל בורא אין בריאה יש את ההוויה הנצחית הזו, ואלוהים היחיד שחופשי, מכיוון שאינו מושג באמצעים אחרים והוא סיבת עצמו, אינו תלוי בדבר. כל מה שבתוך ההוויה, האלוהות, זה האופנים שלה, מאתה ועד הנמלה הכי קטנה, גם דברים דוממים, הכל, זה אופנים של אלוהים, אספקטים שלו. ניתן להשוות את זה לים עם גלים, שלא משנה אילו גלים יעברו בים, הים יוותר ים. האופנים האלה תלויים בעצם, באלוהים, סיבתית וגם מושגית. יש לעצם הזה, לאלוהים, אינסוף תארים, אבל לנו בני האדם יש נגישות רק לשניים - תואר המחשבה ותואר ההתפשטות. שניהם, מתקיימים במקביל. בתואר המחשבה לדוגמה אתה תופס את האדם מדבר, ובתואר ההתפשטות אתה תופס איך שהוא נע במרחב. 

בכך ששפינוזה מזהה את אלוהים עם ההוויה עצמה הוא שולל את העניין שאלוהים הוא ישות בוראת, הוא הופך אותו ל-א-פרסולני ובעצם למציאות עצמה, ככה אין איזה שהוא אל שצריך להתפלל אליו, או לסגוד לו, זה בעצם פוגע בכל מערכת הערכים והכללים הדתיים, לפי שפינוזה אם לוקחים את ההגדרות של השלמויות עד הסוף אז אין מנוס מפנתאיזם.

אני לא יודעת אם אני מסכימה איתו, רק מציגה את דעתו.

פילוסופיה מודרנית זה אחד הנושאים הכי מעניינים שלמדתי עד כה, זה תפיסות מורכבות שמאתגרות את השכל וגם עוזרות להגיע לכל מיני תובנות על הגוף והנפש והאלוהות ועל החיים בכלל. לייבניץ לדוגמה מציג מונדולוגיה (תורת מונדות) מאוד מסקרנת (גם הוא היה לי במבחן אבל לא בחרתי בשאלה שלו), שבעצם אומר בה שחומר זה מה שמתפרק לאינסוף, כלומר גם אטומים ויחידות כאלה חומריות ימשיכו להתפרק, ולכן העולם מורכב מאטומים רוחניים שלהם קרא מונאדות. גם האל לפי לייבניץ מורכב ממונדה רוחנית בדרגה הכי גבוהה. יש כל מיני סוגים של מונאדות, למשל מונדה אנטלכית היא הכי פשוטה ואגרגט של מונדות אנטלכיות (כלומר אוסף של אטומים רוחניים הכי פשוטים) מרכיב למשל חפץ דומם. יש גם מונדות יותר מתקדמות שהן מודעות עצמית (בעלי חיים) ותודעה עצמית (בני אדם).

מרתק ביותר. מעניין שתפיסתו של לייבניץ היא בניגוד לתפיסת היוונים שהגדירו "אטום"- כחומר שלא ניתן לחלוקה (א-לא  טום-מתחלק)בכל אופן לא פחות מעניין זו העבודה שבפיסיקה המודרנית מדברים כיום על תורת המיתרים- זו אותה תיאוריה שאומרת שכל החומר מורכב ממיתרים זעירים ביותר. הם למעשה רוטטים בעדינות (כמו מיתרים של כינור !) וכך יוצרים את כל האטומים והחלקיקים התת-אטומיים היודעים לנו. אבל אין ספק שמה שמה שכתבת לגבי מודעות ותודעה עצמית -אלו בעצם מרכיבי החומר הרוחני של היקום בכלל והאדם בפרט. מאד מעניין .

התגלה לאחרונה שאטומים גם מתחלקים לקווארקים.. אז ייתכן שגם הם מתחלקים ליחידות יותר קטנות.

על האטומיסטים למדתי בפילוסופיה יוונית. מי שעמד בראשם זה דמוקריטוס ומה שאמר זה שהעולם היה מורכב מאטומים וריק, והאטומים האלה יש להם תנועה עצמית והמפגש ביניהם הוא מקרי אך התוצאה הכרחית. והאטומיסטים לא הצליחו להסביר כיצד אטומים ללא איכויות יוצרים דברים בעלי איכויות.

הקווארקים עצמם מתחלקים לתת חלוקות: קווארק עליון ,קווארק תחתון, קווארק קסום ,קווארק מוזר. אבל אפילו הם ,מוגדרים כביטוי לרטיטת המיתרים הזעירים שחבויים במרחב.

זה מאוד מעניין איך שזה עובד.. מאוד מורכב. גם תורת הקוונטים מעניינת. מצאו לאחרונה במחקרים חדשים שמחשבות משפיעות על דברים פיזיקליים. כלומר מחשבה יוצרת מציאות זה משהו שהוא לא רק בגדר משפט אלא עניין של ממש. זה מעניין לקרוא על זה ולראות איך זה עובד.. כנראה שזה קשור בקוונטים.

כן, אולי שמעת על ניסוי שני הסדקים. הניסוי הכי מדהים בפיזיקת הקוונטים. המסקנה של הניסוי: הראיה או התודעה קובעת את המציאות. לפני שהמדען הביט במערת הניסוי הפוטון או האלקטרון התנהג כגל לאחר שהוא הסתכל החלקיק הפוטון/אלקטרון התנהג כחלקיק. מסקנה: הטבע לא מנותק מהתודעה של האדם אלא הוא מחובר אליה ובאינטראקציה איתו כל הזמן.

כן אני מכירה את זה שהפוטון משנה את התנהגותו.. זה מאוד מעניין.. אפילו משגע :)

יש דברים שהפיזיקה היום עוד לא מצליחה להסביר. אנחנו בתחילתו של עידן גילויים חדשים ומדהימים...

כן, אשמח לכתוב לך. למשל: אחד הנושאים הממש מרתקים הוא מה שנקרא: "שזירה קוונטית" (quantum alignment) : מדובר על מערכת פיסיקלית שמשגרים ממנה שני פוטונים בו זמנית, כל אחד לכיוון ההפוך של השני. הם יכולים להיות ממש מרוחקים אחד מהשני ואז אם משנים את התכונות של פוטון אחד שנמצא במקום שנקרא לו A  אז הפוטון שנמצא במקום מרוחק B מגיב מיד לשינוי שעבר "חברו" והוא משתנה בדיוק את שינוי כפי שנעשה לחברו -בו זמנית. זהו אחד הניסויים שהטריפו את אלברט איינשטיין כי לכאורה זוהי סתירה לתורת היחסות הפרטית שלו ,שבה הוא אומר שאין שום אפשרות שהשפעה כלשהי שעוברת במרחב, יכולה לעבור את מהירות האור (300,000 ק"מ לשניה) ופה, אצל הניסוי האמור ההשפעה בין הפוטונים עוברת בו זמנית ,באפס זמן!  יש לניסןי הזה השלכות ממש מרחיקות לכת כמו למשל ששום דבר באמת לא נפרד מהשני, כל היקום מחובר לעצמו בו זמנית כל הזמן

מדהים! אני מכירה את זה שמהירות הקשר בין קוונטים היא יותר מהירה ממהירות האור.. שלכל קוונט יש חיבור בדיוק להופכו.. ואם אתה הופך אחד השני מתהפך באותו הרגע.. 

נכון מאד. וזה לא נגמר כאן. עוד מסקנה מטריפה מפיזיקת הקוונטים היא שציר הזמן המוכר לנו -עבר-הווה-עתיד יכול להתהפך. כלומר תמיד אנחנו בטוחים שהעבר הוא הסיבה של הווה והווה הוא הסיבה של העתיד. ניסויים בקוונטים הראו שציר הזמן יכול לתהפך באופן שהעתיד משפיע על ההווה ועל העבר. בקיצור, לא משעמם  לרגע😊

מדהים.. ראיתי קצת על פיזיקת חלל.. ואיך שבעצם בגלל העניין של מרחק האור אנחנו יכולים בעצם להסתכל על העבר שלנו.. למעשה אפילו כשאנחנו מביטים במראה אנחנו רואים את עצמינו מהעבר בהפרש של מיליארדית השנייה.. 

בהחלט. כשאת רואה את השמש את בעצם רואה את השמש כפי שהיא הייתה לפני 8 דקות. (באסרונומיה זה נקרא 8 דקות אור) גלקסיית אנדרומדה למשל- היא הגלקסיה "השכנה" הכי קרוב אלינו. והיא רחוקה 2 מיליון שנות אור. עד שהאור הגיע לקח לו 2 מיליון שנה. כלומר את מסתכל על משהו ממש ממש עתיק. 

אני מאוד אוהבת אסטרופיזיקה וחלל וקוסמולוגיה וכל מה שקשור... זה נושאים מורכבים אבל בסוף אנחנו מורכבים מהם

אתה גם אוהב לראות בפועל? כמו עם טלסקופים וכאלה? או רק לקרוא על הדברים

כן! יש לי טלסקופ בבית. בעבר היה לי טלסקופ גדול יותר- קוטר מראה 8 אינטש . היום קצת פחות. ובאמת בימים האחרונים הייתה לי מחשבה לקנות טלסקופ חדש..

ואו איזה יופי! היה לי אחד ישן אבל לא רואים בו טוב.. יש לי שכנה שבמשפחה שלה יש אסטרופיזיקאים אז הם באו לבקר והביאו איתם ציוד של ממש וראיתי עם זה את שבתאי וכל מיני כוכבים בצורה מדהימה.. גם כל התמונות מג'יימס וב מטריפות את החושים :)

אבל בשביל לכתוב ספר ולחבר בין שני נושאים כאלה חשובים ומורכבים.. זה נדרש ידע מעמיק.. והבנה.. לא כל אחד יכול לעשות דבר כזה.

הנה מה שתוכלי לראות אפילו עם טלסקופ קטן: שבתאי- את הטבעות שלו, צדק- את ארבעת הירחים שלו (איו ,קליסטו, גנימיד ואירופה) נוגה- את המופעים שלו- יש לו מופעים בדיוק כמו לירח. הירח- המכתשים שלו. וכמובן גלקסיות וערפיליות קרובות

מאוד קשה למצוא אותם בלי המכשור המתאים, צריך ממש לדעת כיוונים והכל.. גם האסטרופיזיקאים אפילו לקח להם זמן למצוא עם כל מיני חישובים שעשו וציוד משוכלל

את צודקת. אבל יש היום אפשרות  לחבר את הסמארטפון לטלסקופ עם תוכנות מעולות שניתן להוריד לנייד ולמצוא בקלות יחסית. חוץ מזה תמיד טוב להכיר קצת את השמיים 😊

נכון.. יש לי משקפת נחמדה שאני לפעמים מצלמת דרכה את הירח אבל זה מסורבל. יש אפליקציות שמראות על איזה כוכבים אתה מסתכל אבל לא בטוחה עד כמה זה מדוייק. 

אז ככה: דבר ראשון הפנטגון ונאס"א מחזיקים בהרבה מאד ראיות על קיומם של aliens -מה שאנחנו קוראים חייזרים. תוכלי לקרוא בגוגל על "איזור 51"  מעבר לזה, על פי התורה קיימים יצורים יחסית תבוניים מחוץ לכדור הארץ הם אפילו מוזכרים ברמז בשירת דבורה .על הפסוק :ארו מרוז אורו יושביה"- מפרשים ש"מרוז" זה שם של כוכב שיש בו "תושבים-יצורים" ודבורה הנביאה מקללת אותם שלא  באו לעזרת ישראת במלחמה מול סיסרא.. 

אני רואה כל מיני תוכניות על זה לאחרונה.. אני חושבת שהם לא רק מחוץ לכדור הארץ הם כבר כנראה פה :-)

כלומר, אני לא ראיתי בעיניים שלי 'חייזרים' אבל ראיתי עם המשפחה (וגם צילמנו) עב"מים מאוד מוזרים יש לומר.. שגם את הצילומים האלה הראיתי לאסטרופיזיקאים ולאנשי ביטחון ואנשים מחיל האוויר טייסים אנשים שקשורים לתעופה ולאווירודינמיקה ולשירותים המטאורולוגיים ואפילו אסטרונאוט פרטי אחד שהיה בחדשות לאחרונה... אף אחד לא חשב שזה כלים שלנו.. והיו מופתעים מיכולות הטיסה המופלאות של העב"מים האלה.. מוזר ומפחיד קצת.. טכנולוגיה שקצת נוגדת את חוקי הפיזיקה והאווירודינמיקה.. ואיך שהוא מתפקדת בצורה בלתי יאמנת. 

זה אחד מהדברים שגרמו לי ללמוד פילוסופיה.. כי אני גדלתי כאתאיסטית וקרו לי מאורעות כמו זה ועוד כל מיני שגרמו לתפיסות שלי להתערער.. המשפחה שלי אתאיסטית מאוד חזקה ומאמינה רק במדע ובהוכחות אבל כשראינו את הדברים האלה פתאום הרבה יסודות של ידע התערערו

זה נשמע מדהים... האם זה מרגיש לך המקום הנכון? כלומר לפני כן הייתה תחושה שהיית במקום לא נכון ועכשיו מצאת את מקומך? או שלפני כן גם הסתדרת אבל מצאת משהו יותר עמוק ומהותי שאתה מתחבר אליו כעת... ואתה עדיין במסע של חיפוש עצמי

זאת שאלה מצויינת. אני מודה שאני לא מפסיק לחפש.יחד עם זאת אנו מוכרח לומר שאני מרגיש  שקיים אור מיוחד שמאיר בנפש כשאני לומד את תורת הקבלה/חסידות . אותו אור לא נדלק לי פנימה כשאני מחפש במחוזות אחרים. אבל זו רק הרגשה סובייקטיבית שלי. 

ואו! אני שמחה שיש לך מקור אור שכזה. אתה יכול לתאר לי את האור הזה שנדלק? מה נלווה לו, מה הוא מכיל, איזה תחושות הוא מעניק?

אני אנסה, קצת קשה לתאר כאן.. אבל מדובר על הרגשה של כאילו מישהו מדליק לך נר או תאורה למקום אחר לגמרי שבחיים לא ניתן להרגיש אותו בעולם כאן בדרך רגילה. כאילו נפתח חלון לעולם עליון שנמצא ממש מעלינו אבל אין לנו אפשרות לחוש אותו בכלל. האור הזה מעניק חוויה של "אתה בבית" ו.. הכל כשורה" כל הזמן. מעין נועם מאד נעים . אני חושב שהדרך הטובה ביותר בשבילי להעביר את ההרגשה היא כזאת: תחשבי על מתיקות של תפוח מאד מתוק ותכפילי את המתיקות הזאת עשרות מונים. מקבלים מתיקות של קדושה. אני לא חושב שהצלחתי להעביר ממש את התחושה עד הסוף..

יחד עם זאת, זו לא תחושה שאתה מקבל אותה בתמידיות ,החיים דואגים להפיל אותך שוב ושוב, החיים מלאי מצבי רוח לכאן ולכאן ,אבל זה בהחלט קיים, המקום הזה, לא בקלות ניתן לשרות שם ,אבל זה קיים

הבנתי מהמילים שלך את התחושה, תיארת את זה יפה. זה מזכיר לי קצת את דבריו של סוקרטס הפילוסוף, שאמר שבשביל להתחבר כמה שיותר לרוחניות צריך להתנתק מהעולם החומרי להתנתק מהתענוגות מהתאוות להתחבר לנפש כמה שאפשר.. ואצל אפלטון זה עולם האידאות.

מצד אחד סוקרטס צדק וגם אפלטון ,אבל היהדות לא בדיעה שצירך להתנתק מהעולם. התפקיד שלנו הוא להכניס את האלקים לתוך העולם הגשמי ,בתוך הגשמיות של העולם. זהו למעשה ההבדל בין היהדות לשאר הדתות או השיטות הרוחניות. אם תשאלי בודהיסט למשל, הוא יגיד לך שבכדי להגיע ל"נירוונה" צריך להתנזר ולהתנתק מהעולם. ביהדות זה לא כך. ביהדות השאיפה לגלות דווקא בתוך החומר הגשמי החומרי הכי ירוד- את הבורא בכבודו ובעצמו 

כנאמר "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". זה מעניין.. כי בעצם אלוהים מזוהה עם דרגות רוחניות גבוהות. אבל אני חייבת להגיד שדווקא החבר החרדי שלי מספר דברים שונים, כלומר אורח החיים הזה הוא מאוד סגפני וצנוע והימנעות מתאוות ולא עושים כלום כמעט מלבד ללמוד תורה כל היום.. אני מניחה שזה משתנה קצת בין הזרמים.. אבל הבנתי שיש לא מעט זלזול בעולם החומר.. הוא יותר אמצעי כדי להגיע ל"אמת" ולאלוהות.

הגישה של פנימיות התורה היא לא כזו.. יש פסוק בספר שמות :"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו- עזוב תעזוב עמו". הפירוש הפשוט הוא- שאם אתה רואה את החבר שלך תקוע בדרך עם חמורו -אתה מחוייב לעזור לו, אבל הבעל שם טוב פירש זאת אחרת: חמור- מלשון -חומר. אם תרצה להתקרב לבורא ואז תבחין שהחומר "שונא" אותך- חומר הגוף והגשמיות שלו מפריעים לך בלהתקדם להתקרב אל האלוקות , אז, אולי יעלה בדעתך -לעזוב אותו ולהתרחק ממנו, אז באה התורה ואומרת -"עזוב תעזוב- "עמו"- בדגש על "עמו"- כלומר יחד עם הגוף ויחד עם החומר להתקרב לבורא ולא להתרחק מהחומר. למה זה כך? כי בעצם כל תכלית בריאת העולם על פי תורת הקבלה- היא לחבר את הבורא שהוא הכי גבוה עם החומר הגשמי שהוא הכי נמוך. 

על פי הסוד- מעמד הגוף גבוה הרבה יותר ממעמד הנשמה. עד כדי כך זה כך שבזמן של תחיית המתים בביאת המשיח- הגוף יחיה את הנשמה ולא להיפך! למה זה כך? מוסבר בתורת הקבלה והחסידות ששורש הגוף הוא בעולם קדום שקדם לעולם שלנו שנקרא בשפת הקבלה "עולם הנקודים" או עולם "התהו" זהו עולם כל כך גבוה, אבל התכונה של דבר גבוה הוא ליפול מאד למטה.. וכשניצוצות מאותו עולם גבוה נפלו למטה, הם התגשמו בצורת "גוף". יוצא שהגוף -בשורשו - מאד מאד נעלה.

מעניין אותי לדעת.. יש דברים שסותרים את תחיית המתים. כלומר.. הגוף זה דבר מתכלה.. מתפורר.. זה מדובר על תופעה שנוגדת את כל החוקים ההגיוניים.. אבל אלוהים גם הוא בעצם נוגד הרבה חוקים.. קהלת אמר דור הולך דור בא והארץ לעולם עומדת.. כלומר מה שמקבל את המעמד היותר גבוה זה אפילו לא אנחנו האדם כפרטי.. זה יותר העולם עצמו ההוויה.. אנחנו כמכלול נשארים אבל מה שבתוך המכלול פחות קריטי. ובגלל שהגוף הוא סופי אז המעמד שלו יותר נמוך בעצם..

תראי, התפיסה שהגוף נמוך נובעת מתפיסה קצת שגויה על הבורא. אני אנסה להסביר: השכל הישר ,לכאורה, אומר שככל שהבורא גדול יותר ואדיר יותר אז הוא מרוחק יותר מגשמיות ומהגוף .. אבל! זו תפיסה שבעצם מגבילה את הבורא, היא מציינת שהבורא לא יכול לשכון בתוך מציאות גשמית. זה לא הולם אותו כביכול. התפיסה היהודית -קבלית אומרת שכשם הבורא רחוק אין סוף מדרגות מהחומר הוא גם רחוק אין סוף מדרגות הרוחני, כך שלמעשה,עבורו  -גם רוחניות וגם גשמיות -שווים עבורו. ואז, אם כך, לא יהיה קשה להבין שהבורא חפץ דווקא את הגשמיות. לבורא יש המון המון יצורים ונבראים ועולמות רוחניים- בקבלה מדברים בגדול על ארבע עולמות: אצילות, בריאה יצירה ועשיה, ובכל עולם יש המון מלאכים רוחניים ועוד נבראים גבוהים.. אבל - לא בהם באמת חפץ הבורא, הבורא חפץ להשכין את עצמו בתוך מציאות גשמיות- מעין מצב של חיבור הפכים הכי גדול ומשמעותי שיכול להיות. זוהי הסיבה שביהדות יש כל כך הרבה מצוות גשמיות

אלוהים בתפיסה המסורתית הוא ישות כל יכולה ומושלמת מוסרית. דקארט אומר שמתוקף הגדרתו הוא בעצם בדרגה הגבוהה ביותר, ויש לו הוכחות לקיום האל (אנתרופולוגית, קוסמית ואונטולוגית) שבעצם אומר שבגלל שיש בו אידאה של שלמות יש מי שנטע בו את האידאה הזו, ברוחו, ומכאן שהוא תופס את עצמו בלתי שלם, כי אם היה שלם אז היה מעניק לעצמו את כל השלמויות, אך הוא טועה, ועל כן התולדה היא פחות מסיבתה, כאשר אלוהים הוא סיבת עצמו, הסיבה הראשונית בשרשרת הסיבות, והתולדות הן פחות מבחינת דרגת הממשות. כלומר יש פיחות מסוים בדרגת הממשות בין התולדה לסיבה. אז בעצם, אני לא בטוחה שגם הרוחניות וגם הגשמיות שוות. בפילוסופיה של הדת לדוגמה למדנו לדוגמה שאנסלמוס ניסה להוכיח אלוהים שמוגדר כך באמצעות הטיעון האונטולוגי אותו הוא ניסח בפרוסלוגיון. הטיעון של אנסלמוס משווה בין דברים הנמצאים בשכל לבין דברים הנמצאים בממשות. האל קיים כמושג בשכל > מושג האל הוא של דבר מה שמושלם ממנו לא ניתן להעלות על הדעת> כל מה שקיים בשכל אך לא בממש יכול להיות מושלם יותר, קרי אם מתקיים בממש> נניח שהאל קיים בשכל אך לא בממש> אז היינו יכולים להעלות על הדעת יש מושלם יותר ממנו> אז היינו יכולים להעלות על הדעת יש מושלם יותר מהיש המושלם ביותר אותו ניתן להעלות על הדעת> לכן לא ייתכן שהאל קיים בשכל אך לא בממש> לכן האל קיים בממש. הרעיון מאחורי טיעון זה הוא שמושא האידאה חייב להיות מושלם יותר מהתמונה המנטלית שלו שיש בראשנו מעצם היותו קיים. אם נניח שהאל קיים רק בראש, אז אפשר להעלות על הדעת תמונה מושלמת יותר שלו.

אבל - ויש כאן אבל גדול😊 בחלק הראשון של מה שכתבת ישנה הנחה סמויה ש הגשמיות היא תוצאה של רוחניות ואם זה כך, אז הגשמיות אמורה להיות בדרגה נחותה יותר. כאן בדיוק נכנסים הקבלה והחסידות ואומרים- הגשמיות היא לא תולדה של משהו גבוה יותר ממנה. למה? כי גם אם תצמצמי בלי גבול את הרוחניות לעולם לא תגיעי לגשמיות- הם פשוט כמו שני קווים מקבילים. אז מה כן? הגשמיות מגיעה היישר מעצמותו של הבורא- שם יכולים לשרות הפכים בלי שום בעיה. כי הבורא גבוה אפילו מעצם המושג "רוחניות" . יוצא מכך, שרצונו של הבורא היה לברוא "יצור" שלא דומה ולא נמצא בכלל לשאר "היצורים" האחרים שחל בהם היררכיית של סיבה ותוצאה. ה"יצור" הזה נקרא גשמיות -ודווקא בו חפץ הבורא לשכון במלוא תפארתו

בעצם מה שאתה אומר זה שאם גשמיות ורוחניות שוות אז אלוהים הוא גם גשמי וגם רוחני.. ואם הוא גם ישות פרסונלית רוחנית אבל גם גשמית זה מתחבר למה ששפינוזה אמר שאלוהים מזוהה עם ההוויה ובאמת זה פנתאיזם. אבל אם אתה אומר שאלוהים הוא משהו שאפילו מעל רוחניות.. אז רוחניות יורדת מדרגתה והיא לא הממשות הכי גבוהה(?). כלומר, לאיזו קטגוריה האל נכנס אם ככה?

אמת, רוחניות היא לא הדבר הכי גבוה. אלקים הוא לא גם גשמי וגם רוחני. הוא מעל שני המושגים גם יחד: הוא מעל רוחני באותה מידה שהוא מעל גשמי . הוא פשוט מעל המושגים הללו . מה כן? הוא מתערב התערבות פרסונלית רצונית במציאות הגשמית עד אחרון פרטיה בדיוק כפי שהוא מתערב ומצוי בתוך המציאויות הרוחניות

לא ברורה לי הגדרת האל אם כן, מה הוא, אם יש בו משהו שהוא מעל, לכאורה הוא כן אמור להכיל גשמיות ורוחניות כי הוא לא יכול לברוא משהו שאין בו

שוב שאלה מעולה שאלת! נניח ,כשהיית ילדה קטנה, בת 4, אהבת לשחק בבובות. תארי לך שאבא שלך היה נכנס לחדרך ומתוך שעשוע משחק איתך בבובות, ממש כמוך. האם זה אומר שאותה אהבה לבובות שיש לך (כילדה בת 4) יש גם לאבא שלך? התשובה- וודאי שלא. האם יש באבא שלך את הידע למה היא אהבה לבובות, ומה הן בובות? התשובה- וודאי שכן. אז מה קרה כאן? אבא שלך הרבה הרבה מעל ההגדרה של "אוהב לשחק בבובות" ,האם זה אומר שאין לו את הידע לכך? בוודאי שיש לו, אמנם הידע הזה, הוא משהו שבתוכו, אבל! הוא עצמו? הרבה מעבר לזה. והנמשל יובן

אבל.. האבא עדיין עושה פעולה כמו הילדה.. והאבא הוא בשר ודם.. והוא לא בעל כל השלמויות.. האבא לא יתעסק בזוטות כאלה רק של הילדה כי בעצם כל העולם הילדים שלו.. לכאורה. ממה הוא עשוי אותו אבא, שהצליח ליצור דברים גשמיים ורוחניים, כשהם בעצם.. לא בתוכו? למה הגשמי והרוחני שווים אבל נחותים? למה הרוחני לא משתווה לאותו אבא בדרגה?

האר"י הקדוש כותב כך: "דע כי טרם שנאצלו הנבראים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות .. והוא הנקרא אין סוף. מה זה אין סוף? אחת התשובות היא "חסר תבנית" . גשמיות ורוחניות הן תבניות, תבניות תועדתויות . תודעה. הבורא , האין סוף חסר תבניות. אחדות פשוטה. אותה אחדות פשוטה, חסרת תבניות החליטה ברצון פרסונלי מכוונת מטרה ליצור תבניות הנקראות "רוחניות וגשמיות". עד בריאת העולם שלנו, כל יצירת התבניות היו, בהגדרה, רוחניות. ואז כשהגיע הזמן לברוא את העולם שלנו, הבורא ברא תבנית חדשה ולא מוכרת לכל מערך התבניות שהיה עד כה. תבנית של גשמיות. היא הגיעה רק בסוף התבנית הזאת. למה? כי סוף מעשה במחשבה תחילה. כמו שאת רוצה לבנות בית ,בתחילה, הרעיון והציור של הבית נמצא אצלך במחשבה תחילה  ורק בסוף הבית נבנה בצורה גשמית, אותו דבר לגבי העולם הגשמי . הוא היה בתחילה בראש המחשבות של הבורא. ובסוף כל התהליכים הרוחניים הוא נוצר

זה מתחבר לכמה תפיסות פילוסופיות..

למשל לפי דקארט שהתולדה לא מתעלה על סיבתה, מבחינת אלוהים זה כמו גבינה. כל מה שמתחת, כלומר פחות, זה חורים בגבינה. למשל רע זה חוסר בטוב. כלומר זה עוד חור ב"גבינה" הזו. והגבינה השלמה היא בעצם אלוהים. אם אלוהים הוא יש אינסופי אז כפי שאומר שפינוזה אין מנוס מפנתאיזם, זה מזהה אותו עם הוויה כשלעצמה. ואז אין אל בורא יש בעצם את המציאות. 

כמה הבדלים : תפיסת הרע ביהדות מחולקת לשניים. ברובד החיצוני, הרע הוא העדר טוב כפי שכתבת. אבל בעומק יותר, הרע הוא בריאה בפני עצמה, לא העדר טוב, אלא ממש בריאה בפני עצמה. החלוקה ש"רע" זה דבר לא סימפטי. ו"טוב" זה דבר סימפטי ,קשורה והתחילה לאחר החטא הראשון- חטא עץ הדעת. שנקרא גם חטא עץ הדעת טוב ורע. לפני אכילת הפרי האסור. הייתה שורה בעולם החדש שהבורא ברא התפיסה שהרע הוא חלק בלתי נפרד מהאלוקות והוא "סימפטי|" וחיובי כמו הטוב לאחר החטא, התודעה האוניברסלית (מושג גם של קארל יונג- תת מודע קולקטיבי) נפלה... ואז החלה החלוקה בתודעה של בני האאדם לטוב ורע.. על פי תפיסת היהדות, כשהעולם יגיע לשלימותו, בזמן של ימות המשיח יתגלה שגם הרע -היה בריאה מופלאה בעלת כוונות טובות מאד ממש כמו הרע. ולגבי סוף דברייך. בהחלט היהדות היא לא פנתאיסטית. היא בהחלט דוגלת באל בורא פרסונלי שברא מציאות. הוא עצמו לא המציאות הגלויה בחמשת החושים, אבל הוא מעורב עד פרטי פרטים בתוך אותה מציאות מתוך כוונה ורצון 

אני לא בטוחה שיש באמת רוע כי אז אלוהים גם מזוהה עם הרוע, לכן יותר הגיוני שרע זה בעצם פשוט מחסור בטוב ולא משהו בפני עצמו, אלוהים הרי לא יכול לברוא משהו שאין בו.. משמע שאם קיים רוע בפני עצמו זה גם קיים באלוהים, ולמה אל טוב יברא רע? זה אומר שהוא רע.

גם לדעתי טוב ורע זה סובייקטיבי. מה שטוב לי יכול להיות רע לך וכולי. השאלה אם יש טוב אוניברסלי, יש פילוסופים שאומרים שכן.

אגב יש יותר מחמישה חושים. הערכה אומרת שיש 32 בערך....

הרוע- נתפס כרוע רק על פי התפיסה האנושית שלנו שהיא נמוכה מהתפיסה האלקית. אם היה לנו את ה"משקפיים" של אלוקים היינו רואים שהרוע הוא למעשה טוב אלקי מוחלט. אילו עוד חושים קיימים? את מתכוונת לחוש השישי? אינטואיציה?

ילד שנרצח זה זוועה, בחורה שעברה אונס זה זוועה. אין ספק בכלל וזה ברור. אבל, מנקודת מבט של הבורא יש כאן כוונה נסתרת. זה נושא מאד עמוק שלא בטוח שאצליח לכתוב . אני מזדעדע לכל מקרה כזה, זה ברור. מישהו פעם שאל את הרבי מליובאויטש על איך זה שהייתה שואה.. זה ארוך מאד התשובה, אבל נקודת העניין של תשובת הרבי הייתה :זה כמו שאדם , בעל חוסר הבנה מובהק בעולם הרפואה, היה נכנס לחדר ניתוחים והיה רואה אנשים עם סכינים ביד חותכים מישהו ששוכב על המיטה.. זה היה נראה לו כחוסר צדק משווע ואכזריות.. אבל אם הוא היה יודע שמדובר ברופאים ,דעתו הייתה יכלה להשתנות, והנמשל מובן

אתמול הייתה לי שיחה נחמדה בצ'אט (שנקטעה באמצע😓) וגם זה שאזרתי אומץ לדבר עם המזכירה, וגם לדבר עם כל מיני סטודנטים על המבחן (שזה משהו שלפני כן ממש לא הייתי מעזה לעשות).. ו.. לא יודעת מה עוד צריכה לצבור חוויות טובות אבל קודם לכן שיהיה בכלל כוח להגיע למצב של חוויה כלשהי....

שאלה לי.. בגלל שאתה מכיר יותר טוב את כתבי הקודש וזה משהו שמדליק בך אור מסוים.. איך למשל אפשר לתעל את זה למקומות של.. שליטה יותר על הרגשות.. התבוננות פנימה.. מציאת נקודת אחיזה ליציבות.. גם רגשית וגם באופן כללי.. איך מגיעים לשקט נפשי באמצעות זה.

רגע.. כל דבר שנברא לכאורה הוא חלק מהאל.. אבל האם הנפש יש בה צלם אלוהים? ואם אמרת שהנפש והגוף חד הם בדרגה, משמע גם גוף חומרי לוקח חלק אלוקי מהבורא. מה המעמד המטאפיזי שלהם, לאור כך?

איפה הנפש שוכנת לתפיסתך?

למשל אצל אריסטו.. הנפש היא איבר.. והיא בעצם מכילה את הפוטנציאל לחיים בגוף חומרי מסוים בעל איברים. כלומר יחד עם הגוף היא מתכלה, אבל עדיין יש לה מעמד גבוה כי היא מכילה כשרים שמביאים למימוש בפועל של החיים בכוח בגוף.

האם הנפש תופסת מקום במרחב בעיניך? או שיש לה מימד אחר? כי אם היא במוח אז היא מוגבלת, אם היא מוגבלת היא אינה אינסופית, ואז יש סתירה של קיומה כעצם רוחני.

רגע.. אתה מאמין בגלגול נפשות? כלומר.. אם הגוף והנפש במעמד שווה הייתי מצפה שיהיו להם יחסי דומות מבחינה מטאפיזית.. לאן הנפש הולכת לאחר שהגוף מתכלה? גוף סופי חומרי מתכלה בעצם הוא נע ונד רק חומר מה שמעניק לו משמעות זו הנפש. האם הנפש עוברת מגוף לגוף? מתחדשת? מתכלה לאורך הזמן כאשר עוברת בין הגופים (אפלטון)?

"גם לנו אין כלים להבין את מציאות הבורא - למרות שזה מאד מעניין"

איך אתה יודע אם כך שקיים בורא? אם איננו יכולים להבין אותו?

יש הבדל מהותי בין לדעת שקיים משהו, לבין לדעת איך הוא פועל ולמה הוא עושה מה שהוא עושה

לדוגמא - זרע, אנחנו יודעים שיש כזה דבר

זורעים את הזרע באדמה - וצומח לנו פרח יפה

איך זה קורה ? גם המדע עם כל המחקר - יודע רק חלק מהתהליך

גם אם אני לא מבין את הזרע - אני יודע שהוא קיים, ואני רואה את התוצאות של הפעולה שלו

ממש הרבה יותר כלפי הבורא - אני יודע שהוא קיים, כי יש לנו עולם יפהפה ומסודר ברמות מדהימות

כל תא בגוף שלנו מודיע - יש בורא לעולם

עצם הקיום הוא עובדה ברורה

יש עולמות רוחניים, שגם בהם ההבנה שלנו מועטת ביותר

אפילו את הנפש שלנו, שזו המדרגה הנמוכה של הרוחניות (נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה)

שיש אותה לכל בעלי החיים - אנחנו לא מצליחים להבין

את מדרגת ה"רוח" שיש אותה רק לבני האדם - ההבנה שלנו היא מועטת ביותר

את ה"נשמה" אפשר להבין רק באמצעות התורה הקדושה (כמובן רק את הרבדים היותר נמוכים)

היתר - זה כבר רק יחידי סגולה יכולים להבין

הבנת המהות של הבורא - או אפילו הבנת כלל הפעולות - כבר מעבר להשגה שלנו

האמנם אנחנו מסודרים באופן "מושלם"? אני חושבת שיש בנו הרבה דפיקויות והמנגנון האנושי לא כזה שלם כמו שמתארים אותו... יש זיקנה.. מחלות.. מוות.. איברים שלא מתפקדים לרמת הקצה הכי טובה.. יש גם חיות שאבולוציונית לא אמורות להתקיים בכלל (כמו סוס למשל). זה עניין של אבולוציה.. אבל אנחנו לא מפותחים מספיק. דקארט אומר שהתולדה אינה יכולה לעלות על סיבתה בדרגת הממשות, אבל לדוגמה אנחנו עם השנים עוברים אבולוציה של התפתחות, ילדים שהם יותר טובים מהוריהם, או אפילו בינה מלאכותית שהיא יותר חכמה מאיתנו. ואיך זה ביחס לאלוהות? לרוחניות?

מנקודת מבט של "העולם הזה" - העולם שלנו בכלל לא מושלם

 אבל ...  מנקודת מבט שהעולם הזה הוא רק הפרוזדור לעולם הבא השלמות מתגלה בכל הדרה

הרמח"ל בספר דעת תבונות מסביר:

מה שנוכל להשיג בעניין זה הוא, כי האל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחוק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש - לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה. ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר. ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה א, ג), "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה".

ההסבר של הארמית הוא - מי שאוכל מה שלא שלו - מתבייש להסתכל בפניו של המטיב לו

התכלית של העולם הזה היא - שבמאמצים שלנו כאן, בהתמודדיות - נקנה את עולמנו הבא

ולכן אנחנו חסרים ויש בנו חסרונות כדי שודה על השלמת החסרונות ונקנה בהתמודדויות את הזכות שלנו לעולם הבא

כדאי לראות את זה במקור - יש עוד המון שאלות שמקבלות שם תשובות

מניין לך שקיים העולם הבא? אין לנו מגע בלתי אמצעי עם ההוויה כשלעצמה ואין לנו את הידע ההכרחי והמספיק להגיד שזה אכן נמצא. מספיק להטיל את הספק הקל שבקלים כדי להעלות את האפשרות של טעות ובכך לשלול אמת ודאית.

אתה קצת נכנס פה לפילוסופיה של השפה... ויטגנשטיין.

האמנם היא יותר גבוהה? ממה עשויה הנפש אם היא שוכנת בגוף? 

ולמה בעצם המוח בדרגה יותר גבוהה מהלב?

זאת לא פילוסופיה של השפה. זאת שפת תורת הקבלה. לגבי ממה עשויה נפש, זה לא כל כך ממה היא עשויה אלא יותר עד כמה היא מזוככת. ככל שהנפש מזוככת יותר היא במעלה עליונה יותר. דיברנו לפני כמה שעות על טלסקופים. ככל שהמראה של הטלסקופ מלוטשת יותר כך היא תקלוט יותר אור מהכוכבים.. אותו רעיון כאן. נפש היא דרגה נשמתית לא כל כך מזוככת לכן היא יכולה לשכון בגוף ממש, רוח מזוכככת קצת יותר, נשמה עוד יותר ועד "יחידה" שזו הדרגה הכי מזוככת. נקראת כך כי היא בהתייחדות בלתי פוסקת עם הבורא בכבודו ובעצמו

פשוט מאד. כאשר הנשמה עוזבת את הגוף. הגוף מת. כל האיברים שלמים וקיימים. מה קרה כאן? מי היה בגוף קודם? מי החיה אותו. הרי הגוף עצמו הוא אוסף של מולקולות חסרות הבעה/רגש/תבונה וכד'. מהיכן היא מקור האהבה? איך יכול להיות שאת ואני מדברים בשעה לילה זו על עניינים נשגבים כל כך אם לא היה לנו חלק נשמתי? 

בגלל זה לייבניץ הגדיר את המונדות הרוחניות.. כי החומר הוא פסיבי והאטומים הרוחניים בעלי התפיסות וההשתוקקויות הם אלה ש"מחיים" את החומר

ועדיין מה שחסר לי זה - מניין לך שיש לנו נשמה שעוזבת את הגוף? מניין לך בעצם, שאתה לא באיזו סימולציה או חלום? שיש לך באמת רצון חופשי? אולי זה פטאליזם שהגורל נקבע מראש.. ובעצם אין לנו חופש על הפעולות שלנו.. וככה אנחנו כמו מריונטות של האלוהות.. והדרגות כבר מאבדות מחשיבותן...

חח בהחלט.. כמו שאמרתי על העצם הפרטי יש גם עצם כולל אבל זה כבר משהו אחר.. השאלה אם מה שקורה בעצם הכולל אפשרי גם בעצם הפרטי..

התיאור שנתת לנפש הוא כמו של אריסטו. למה הכוונה ב"מאפשר את הדיבור" ברוח? לא רק לנו  יש יכולות 'דיבור', ומה הכוונה בעצם בדיבור? השפה עצמה? התקשורת? ההבנה? המיינד?

ולמה שלנוצרים לדוגמה לא תהיה נשמה? מה קורה לאדם שהופך מיהודי לנוצרי? מאבד את נשמתו? והפוך? מנוצרי ליהודי? פתאום תיכנס בו נשמה? ממה הנשמה הזו מורכבת?

נשמע קצת כמו מה שסוקרטס אומר על הנפש.. שבשביל להתקרב כמה שיותר לרוחני צריך להתנקות מתענוגות ומתאוות.. לחיות חיים של סגפנות.. ללמוד הרבה.. להרחיב את הידע.. 

האמנם הרוחני אינו בר השחתה? 

יש לדוגמה המאמינים שבגלגולי נשמות יש שכר ועונש, כלומר נשמה של אדם רע תגלגל לחיה כמו חזיר או משהו 'נחות' יותר, וככה היא בעצם יורדת בדרגתה.

דווקא לא נכון.. הפילוסופים מאוד היו מחוברים לרוחניות ולהפך חיפשו דרכים לחזק את האמונה ולהצדיק את האמונה באל באמצעים פילוסופיים.. והיו כאלה דאיסטים שחיברו בין הדת למדע (כמו למשל גליליאו גליליי) ומאוד מחוברים לרוחניות.

האם האמונה של היוונים, מצדיקה איזה מטרה של הבריאה? האם האמונה הזו מחייבת לעשות משהו ?

או שמדובר בסוג של משחק מחשבתי בלי שום מחוייבות כלשהי ?