השבוע בגישת הלוחם אני אדבר על כישלון רפואי. 
הנה פוסט שכתבתי בעניין. 

איך מתמודדים עם תחושת כישלון?
אני מטופלת שמצנתרת את עצמי מגיל 11 כבר קרוב ל 32 שנה. 
האמת שקוראת לצנתור העצמי מתנה.
 כי זה נותן לי איכות חיים.

לאחרונה בשנתיים האחרונות חווה קשיים בהכנסת הצנתר. 
לא פעם ולא פעמיים נאלצת לפנות לעזרת המחלקה האורולוגית שבה אני מטופלת. 

הדבר גורם לי לתחושת כישלון מטורפת. שכן אני בעצמי יודעת לבצע את הפעולה הכי טוב שאפשר. מה המתמחה התורן והמסכן אמור לעשות איתי עכשיו? 

עזבו את הפחד של העניין ואת המחיר שיש לזה . ויש לזה (מחיר של קטטר קבוע למשך 5 ימים מלאים) 
התחושה של הכישלון והמבט בעיניים שבואו נכשלתי ואין לי יכולת לפתור את הבעיה בעצמי. ואני זקוקה לעזרה. 
והכי קשה שגם המתמחים המקסימים מתקשים בהכנסה של הצנתר , ואז תחושת הכישלון שאני לא יכולה לסייע שכן גם אני בעצמי מתקשה. 

בקיצור באסה אחת גדולה 
השאלה היא איך אתם מתגברים על תחושת הכישלון שלכם? 
מה עוזר לכם. כי לי לצערי הדבר היחיד שעוזר זה להבין שזה חלק מהתהליך. 
ויש מצבים שאני כנראה אזדקק לאנשי הצוות המקסימים. 

ובהזדמנות זאת רוצה לומר להם תודה. 
תודה לכם מתמחים יקרים על העבודה המדהימה שלכם.  
ועל העזרה איפה שאני נכשלת. 
תודה למחלקה שהיא הבית השני שלי בחיים האלה. תודה