שיר יקרה,

ראשית זה המקום לפרוק. אל תתנצלי ואל תחשבי אפילו על להתנצל על זה שאת פורקת ופורקת.

אם באמצעי התקשורת האחרים של ער'ן אנחנו מגבילים לשיחה אחת ביום, הרי שפה את יכולה לפרסם כאוות נפשך. תראי בקיר האתר כקיר אמיתי בו את מטיחה את אגרופייך בזעם, ואפילו ביאוש - כי כל עוד שאת מטיחה את אגרופייך פה, זה אומר שאת עדיין כואבת ומרגישה.

לכאורה  את תאמרי לעצמך "איך זה שאני מאחל לך לכאוב ולזעום " ואני אומר שאני מאמין לכל הכאב הגדול שניבע מכל מילה , מכל אות שאת כותבת פה, אבל נעדיף את הזעם ואת היאוש פה מאשר אצור בליבך.

ולשאלתך - הרי ברור שזה לא מגיע לך ולא מגיע לאף אחד. זה כאב שאני, למען האמת, קשה לי להבינו ובטח לא לחוש אותו, אך אני מבטי לך שאנחנו מאמינים לך.

היש מישהו פרט לעמיתיי הפונים והמתנדבים , איתם את יכולה ולו בקצת לשתף? 

אני יודע שניסית לפנות אלינו בצ'אט או בטלפון - כפי שאמרו לך מקודם - אל תייאשי - בסוף תצליחי לשוחח עם מתנדבת או מתנדב שיקשיבו לך בשיחה אמיתית.

אני יודע שאת בחושך ולא רואה את האור שם למעלה - אבל אני אומר לך שהאור נמצא שם ומטרתך למצוא את הידיים שימשכו אותך מלמטה.

מגיע לך רק טוב, שיר.

מגיע לך שתהיי מאושרת, שתחלמי, שתגשימי את החלומות, שתחיי חיים טובים.

מגיע לך שיחבקו אותך, ויכילו אותך ויקשיבו ללב הכואב.

תמצאי את זה כאן, בער"ן בצ'אט ובטלפון ובמסגרות מקצועיות.

יש כאלו שקבוצת ריצה זו המסגרת הטיפולית הכי טובה להם, יש כאלו שהציור או המוזיקה או הכתיבה שהם יוצרים עוזרים להם. ויש כאלו ששיחות עם אנשי מקצוע מאפשרות להם להתאושש. וישנם כמובן השילובים - טיפול באמצעות בעלי חיים, טיפול באמצעות אמנות וכדומה. אלו רק דוגמאות. תחפשי לך מסגרת תומכת שאת מרגישה שתתאים לך. 

בבקשה אל תישארי עם כל המשא הזה לבד. כמו שיאיר כתב - ישנן ידיים מושטות אליך, תראי אותן ותושיטי יד בחזרה.

חיבוק ❤

שולחת לך כאן שיר של שניקה שקד:

המשיכי

גם אם נדמה שחוזרת את על עקבותייך
וימייך ולילותייך מתערבבים זה בזה
המשיכי,
גם אם נדמה לך שצועדת את במעגלים
וכוחותייך אוזלים
המשיכי,
הנשמה תמיד יודעת את מסלולה
זו רק הנפש שלעיתים נעצרת
כי אינה מבינה
שבדיוק כמו השמש
גם היא מסתובבת סביב צירה,
ומפעם לפעם
גם אותה חשכה מסתירה,
וכמוה,
גם עליך להמשיך ולנוע
לגלות שוב את אורך,
ולהתחיל מהתחלה

היי שיר

אני רוצה לשלוח לך מלא אהבה וחיבוק חזק

אני שומעת שקשה לך, ואני מבינה שקשה עד בלתי אפשרי לראות לאן הולכים מכאן.

אבל יש עוד כל כך הרבה לפנייך. גם אם את לא מצליחה לחשוב כרגע על מציאות טובה יותר, הזמן יעבור והתקופה הקשה תעבור ותגיע הקלה. היא תמיד מגיעה בסוף.

כואב לי לשמוע על מה שאת עוברת :(

אני רוצה שתדעי שאת לא לבד ושזה מדהים שאת מבקשת ומוכנה לקבל עזרה. ככה מתחילים לצאת מהבור. 

וזה גם בסדר להיות שם לפעמים, להרגיש ככה ולרצות להפסיק להילחם. אבל אני חושבת שיש בך ניצוץ שרוצה לצאת, שרוצה לחיות. ולכן אני מאמינה שאת תצליחי לצאת מהבור, ולאט לאט המצב עוד ישתפר.