מנהלי קהילה

פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל

שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ

נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

כמוניהפרעות אכילהמחשבות של יאוש

מחשבות של יאוש

אנונימי

15/02/22 9:29

2 תגובות

יש לי בלאגן בראש ....
שוב מצאתי את עצמי בלופ הבלתי נגמר והמוכר כל כך לצערי של עליה חרדה ענקית ואז ירידה .
שוב הוצב לי תנאי שאני חייבת להראות שיפור ואם לא אני לא אוכל להמשיך את הטיפול .
רק שהפעם זה יותר קשה , נוספו לי התקפי חרדה וזה נושא חדש לי יחסית .
בשבוע האחרון ההתקפים הולכים ומתרבים .
אמרו לי שאולי בתת מודע אני משתמשת בהתקפים כדי שיוותרו לי , לא מרגישה שזה נכון אבל המשפט הזה השאיר אותי מבולבלת מאוד .
אני מרגישה מזוייפת ופייק, אני מפקפקת בעצמי ,
אולי באמת אני מזייפת את ההתקפים למרות שהם מרגישים כל כך אמיתיים ? אולי זה באמת סתם משהו שאני ממציאה ?
התחילו לי מחשבות שאולי באמת כדאי להגיע למצב שבו אני לא אשתפר ואז כבר לא אמשיך שם את הטיפול , הרי בכל מצב אני מזייפת התקפים כדי שיוותרו אז זה אומר שבתוך תוכי אני לא באמת רוצה להחלים , למרות שזה לא מרגיש לי נכון .
אני פשוט מבולבלת ומיואשת .
המחשבות על לנסות לא להצליח בכוונה כבר התחילו לי מאתמול ופשוט ממלאים לי את כל הראש
אני לא יודעת כבר מה לעשות

תגובות

דנה צינמן ליטרט

מומחה כמוני

15/02/22 17:21

הי יקרה, פעמים רבות ההתמודדות עם ההחלמה מהפרעת האכילה מעוררת חרדה וגם התקפי חרדה. כשמתייחסים לתת מודע או לא מודע, לרוב מתכוונים שזה דווקא נעשה שלא במכוון ולא מתוך בחירה. אני ממש לא חושבת שהכוונה הייתה שאת מזייפת במכוון את ההתקפים, ואם כן אז חבל מאד. התקפי החרדה דווקא מעידים על ההתמודדות שלך מול הפרעת האכילה, ועל כך שהיא למעשה ״נבהלת״ מהשינוי שקורה ומגיבה לכך בצורה של חרדה. ברור שיש בך גם חלק שמפחד מהשינוי ומההחלמה, חלק שלא רוצה להחלים, זה הקונפליקט שתמיד קיים במצבים האלה, אבל זה לא מבטל את החלק הבריא שרוצה להחלים ומנסה כמיטב יכולתו. אני מקווה שלא תתני לזה להרפות את ידייך, ושגם האנשים שסביבך יוכלו לתמוך בך בדרך שתהיה טובה עבורך.