מנהלי קהילה
אורית זאבי יוגב הצילו 55555
אורית זאבי יוגב זהו אני הגעתי לשיא באי שפיות לא מבינה למה להמשיך לחיות אולי באמת כדאי לי לשתות צאניד ולמות גם ככה אני תבוסנית פוסט ארוך מקווה שתקראי את הכל עד הסוף
אז ככה אני כבר שנה שלמה סובלת מדיכאון, o.c.d וחרדות בתאכלס מגיל 16 אבל עכשיו מגיל 25 עד 26 זה תקף בצורה חזקה שחיי היום יום שלי הפכו לגיהנום חשבתי שאת יום הולדת 26 אחגוג לא חגגתי כי מי מסוגל בכלל בגיל 25 חגיגת היום הולדת שלי הייתה ביקור אצל הפסיכאטרית לא אשכח את זה
שנה שלמה שבה אני הולכת לפסיכולוגית קלינית פעמיים בשבוע ל 50 דקות ובהם היא ניסתה לעבוד איתי בשיטת cbt וdbt וללא הצלחה למשל אני לא יוצאת מהבית אז פעם היא נתנה לי משימה לרדת 5 דקות לבחוץ לא הצלחתי ואז הרגשתי כישלון ומאז הפסקנו לנסות כי זה רק תיסכל אותי למשל לבוא עם גינס אלייה לפגישה במקום המכנס טרנינג השחור שאני לובשת אלייה גם לא הצליח
בתאכלס היו ימים שפשוט לא הצלחתי להתחייב להגיע למפגש עמה גם אם הוא היה ב 12 בצהריים עד אחד זה קורה לי גם בימי שני שיש לי טיפול בסו גוק ויום לפני או באותו יום רוצה לבטל אותו , ההיתי אצלו 5 מפגשים ולא כל כך הרגשתי שינןי מה שמאכזב אצלי זה גם כשלבשתי את המכנס השחור טרינג היחידי שאני לובשת בגלל ה o.c.d לא הצלחתי להתחייב לקום ולהגיע אליו לקלינקה
לגבי הפסיכולוגית בין מפגש למפגש ההיתי נתקפת במצוקה ומתקשרת אלייה
עכשיו אני מרגישה רע ולא מוכנה לפגישת הפרידה איתה ביום שלישי
כי בתאכלס היא שאלה אותי אם אני יהיה מוכנה להתחייב לשתי פגישות בשבוע יום שלישי ב 12 ושישי ב 9 ולא להתקשר בין המפגשים אז אמרתי לה שלא ואז היא אמרה שנפרד כי מבחינה מקצועית היא לא הפתרון והיא לא מצליחה לעזור לי יותר ובעיקר דיברה על הפן הכלכלי שחבל שהיא סתם תקח ממני כסף 300 שקל ל 50 דקות יותר נכון מההורים שלי כי אני לא משלמת
אני אוסיף ויאמר שכבר 4 חודשים לא הצלחתי להיכנס לבד לפגישות עם הפסיכולוגית תמיד ההיתי צריכה שאמא שלי תיכנס איתי או אחותי כדי להרגיש בטוחה ושגם הם יתארו או ישמעו את המפגש כדי לעזור לי בבית
עכשיו אצל המטפל הגבר בכלל איו סיכוי שאני אשאר לבד עמו אז הוא כבר יודע שאחותי ואמא שלי יושבות איתי משלוש סיבות: אחת אני מחיפה והוא יושב בקריית מוצקין , שנית אני לא נוסעת באוטובסים אז אחותי מקפיצה אותי כי יש לה רשיון ושלישית והכי חשובה כי אני מפחדת שאני יושבת מול גברים שלא יטרידו אותי מינית, יאנסו אותי או יגעו לי באיבר מין אני גם לפעמים שואלת את אמא שלי ואחותי אחרי הפגישה אם הוא נגע לי באיבר מין כן כן חברים ה o.c.d המחורבן או שאני כבר סובלת ממשהו נוסף שאני לא יודעת מהו
במבט לאחור אני לא מבינה איך הזמן טס ככה מהר ומרגישה מרומה ממש ובייאוש במהלך אוגוסט עד דצמבר ההיתי בטיפול פסכיאטרי כל חודש בחודשו פלוס מעקב פסיכולוגי פעמיים בשבוע של 300 שקל ופסיכאטרית פרטית שלקחה מההורים שלי 1200 בחודש הראשון ואחר כך 900 הלכתי אליה ונשארתי אצלה כי היא מכירה את כל ההסטוריה הרפואית שלי החל מגיל 16 ועד היום גיל 26 מה נתנה לי מבחינת טיפול תרופתי ואיך הכל התחיל במפגש האחרון היא טענה שהיא נותנת לי כדורים חזקים שאמורים להשקיט את החרדה והדיכאון וגם את ה o.c.d בהמשך אני לוקחת סרוקסט 3 כדורים של 20 מג וסרקואל 300 מג כדור אחד
לפי טענתה במפגש האחרון בחודש דצמבר אין לה למה לראות אותי יותר בטענה שכנראה יש לי דיכאון עמיד לתרופות , אני במהלך השנה הזאת כל פעם ההיתי בתקווה שהכדורים יעזרו כמו שבעבר הם עזרו
הייתי ממושמעת מחכה כל שלושה חודשים שמשהו יפעל ולא לא קורה כלום
המפגש האחרון היא פשוט כעסה עליי ממש צעקה עליי בטענה שאני עקשנית שלא הולכת למסגרת הציבורית ואין לה תרופות אחרות להציע לי שלא ניסנו
ושכנראה הפתרון הוא קטמין שזה כיום רק במסגרת ציבורית בבית חולים בני ציון בחיפה עם הפנייה שלה או של רופאת משפחה שלא יודעת על המצב שלי ולא רשום לי בתיק הרפואי שאני סובלת מהפרעות נפש , גם את הכדורים אנו קונים מבית מרקחת פרטי עם מרשם פרטי של הרופאה
בקיצור מפגש אחרון היה מפגש שהיא יצאה מגדרה וגם אני היא הציעה שאלך לאשפוז יום ברמבם , שאבקש ביטוח לאומי גם לא ההיתי מוכנה כי גם שם זה ציבורי וזה תהליך שלא קורה ביום אחד ורוצים את התז שלך ואחרי זה את מציגה את עצמך בפניי ועדה רפואית כמובן שקראתי רק חלקית על התהליך ואני שונאת את העובדה שאני סובלת מהפרעה נפשית ולא רוצה להיחשף עם זה פשוט מרגישה שזה אות קלון מקווה לא לפגוע פה באנשים אבל זו האמת ממני
היא טענה שאני עקשנית וחוסמת כל דרך לעזרה כזאת אני חוששת מסטיגמה ולא רוצה להיות רשומה במגזר הציבורי אפילו שכל מפגש הפסיכולוגית שלי מנסה לשכנע אותי שמספיק לחשוש ושלהכל יש סודיות רפואית
עכשיו המשאף קטמין הזה הוא למשך לדעתי 3 חודשים שבהם צריך להגיע פעמיים בשבוע ולהישאר שעתיים להשגחה לאחר מכן ואני גם לא רוצה כי זה פסיכאטר ציבורי ומקום ציבורי וגם אני אומרת שאני לא מצליחה להתחייב לפגוש פסיכולוגית פעמיים בשבוע ןלצאת מהמיטה ובחודשים האחרונים היו פעמים שביטלתי אותה 24 שעות לפני הפגישה ופה בטיפול בקטמין אין אפשרות לזה
גם אם זה יפעל זה יפעל רק על הדיכאון ולא על החרדות וה o.c.d ולדעת הפסיכולוגית שלי ה o.c.d לא מטופל בכלל תרופתית.
נכון לשבועיים האחרונים אני קמה בצהריים וכשאני קמה מתחיל לי לחץ בראש , בעיקר במצח הקדמי ובשני צדי הראש, שרפה בשני הידיים וחרדות ברגליים גם כאבים בחזה וואו זה מזה הרגשה בלתי נסבלת בעליל לחיות ככה זה גם מקשה עליי לעשות את טקסי הלבוש שרגילה ההיתי לעשות
התקשרתי לעוסית של עמותה איכות בשיקום היא אומרת לי תבקשי ביטוח לאומי ואז סל שיקום ואז ראיתי שבסל שיקום זה כולל תכנית עבודה של שיקום המתמודד נפש ואז אמרתי לעצמי אמאלה אני לא מוכנה לזה שיעשו איתי תכנית עבודה , בקיצור כל מה שקשור בשינוי, הצבת מטרות ויעדים זה לא נוגע בי , אני לא מצליחה להגיד לזה כן , לנסות את זה אני הודפת את העזרה הזאת
בגדול אני לא מאמינה שאף פסיכאטר או מטפל יעזרו לי להתמודד עם הפחד שלי מהחיים האלה
לצערי למדתי גם תואר בעבודה סוציאלית עד גיל 25 פרשתי את התואר ל 4 שנים במקום 3 היה לי משבר קשוח באמצע הלימודים שלי ועכשיו אני מרגישה רע עם עצמי עבר כבר 6 חודשים מהרגע שאמרו לנו שאנחנו יכולים לבקש זכאות לתואר ואני אני לא מבקשת מלחיץ אותי שסיימתי ואני הכי לא יודעת לטפל ולא זוכרת כלום ושום דבר מהתואר מבחינת טיפול באנשים
האמת מפחדת גם מהאחריות שבאה עם בקשת הזכאות לתואר שזה גם לוקח חודש וקבלת הרשיון לוקחת חודשיים וחצי עכשיו לא עשיתי לא את זה ולא את זה
הדבר שהכי זכור לי מהתואר וזה למה אני לא מאמינה באנשי טיפול שיכולים לעזור לי זה העניין של לשקף לאדם היות המצב שלו בעיקר לתת את החכה ולא את הדגים, כל העניין של חוסר אונים שהרגשתי בשנת ההכשרה מול אנשים שההיתי מולם שזה סך הכל 5 אנשי טיפול מבינהם הצלחתי להיות בקשר רציף רק עם אחד מהם
פתאום הרגשתי וזה נוראי כן שאני לא באמת יודעל או יכולה לעזור לאדם שבחובות כלכליים, לעזור לאישה שאין לה ביטחון עצמי לפתח ביטחון עצמי המדריכה שלי בשנה האחרונה הייתה הכי לא כתיבת מטרות ויעדים היא הייתה הטיפוס של פסיכודינאמי
בקיצור לא מצאתי אצלה את התשובות והאמת מלבד השהיה מול האדם לא הרגשתי שאני באמת מצליחה לסייע וכן ככה מבלי שמורת השיטות שלי תדע עפו להן 4 הנשים שההיתי אמורה לטפל בהם וגם האחד שנשאר מסכן כי הכריחו אותי מבית משפט להגיע לטיפול באלימות במשפחה פעם בשבוע ולא כי באמת סייעתי לו הרגשתי את זה בפגישות איתו
מה שמכאיב לי זה שגם אלה שסיימו איתי עכשיו וגם אלה שסיימו איתי לפני שנתיים כבר ביקשו ממזמן את הזכאות כן אורית את לא תנחמי אותי שלא שמעת בני 26 שסיימו תואר תתפלאי אצלי שתי שכבות כבר 50 נשים בנות 24-25 סיימו את התואר עובדות בו כבר ואפילו הקימו בית נשואות פלוס ילד
ואני בגיל 26 תקועה עם מצב חרא ושואלת עד מתי זה ימשיך והאם באמת אבריא מתישהו מהמשבר כמו שהפסיכולוגית שלי חרטטה אותי במשך שנה כנראה ניסתה לתת לי תקווה להאחז בחיים
עכשיו בית מאזן בכרמיאל ההיתי בראיון אליהם בחודש נובמבר דיברה איתי בכוח בשיחת זום שאני נמנעת מלגעת במחשב ומלעשות זום בכלל אני לא נוגעת
ראיינה אותי פסיכאטרית ואמרתי לה שיש לי בעיה בלישון עם עוד 2 בנות בחדר כי אני מפחדת שיגעו בי אנשים , גם בבית שלי אני עוד איכשהו מצליחה להירדם אבל שואלת אם נגעו לי באיבר מין את אמא שלי כשאני קמה או אם בכלל אני נגעתי לעצמי באיבר מין שלי
כן יחי הטימטום שיעריכו בנות שמאוננות שהן מצליחות לעשות את זה ובכלל מכירות את הפות שלהן מה שאני לא מכירה וכן בתולה בגיל 26 וחצי כבר
בקיצור אמרתי לפסיכאטרית שראיינה אותי שיש לי קושי בלישון עם אחרות, להתקלח ולהתפנות במקום שהוא לא הבית שלי מה לעשות o.c.d חזק גם העניין של השירותים והמקלחת עם אחרים שלא מכירה אומנם 10 אנשים אבל עדיין אני בבית שלי נגעלת לפעמיים להתקלח אחרי האחים שלי ואז מבקשת מאמא שלי יד ימני שתשפוך כלור
בקיצור יש לי גם טקס על השירותים והמקלחת שלי בבית אם הדלת סגורה ואם יש טלפונים, מצלמות, שעונים או רחפנים בשירותים ובמקלחת ורק בשירותים שלי אני מרגישה בנוח לעשות פיפי באף שירותים אחר לא
עכשיו אמרתי לה שיש לי בעיה גם אם זה שכל הבית מצולם במצלמות בואו נדבר על זה רגע אני ,בבית שלי עם המכנס והחולצה ששמה מפחדת שלא רואים לי משהו
בעיה שלישית שלי זה חשיפה לאנשים אחרים בטיפול קבוצתי גם לא מעוניינת שיראו אותי וישייכו אותי להפרעה שלי
המשך בתגובות מקווה ששם יתנו לי לרשום
תגובות
חיה מתה1
וגם לא מעוננינת בלשמוע הצלחות / כישלנות או נגיד אנשים עם הפרעות יותר גרועות משלי מצליחים לחיות עם זה בשלום , בכלל העניין הזה של חשיפה ולהיות מול אנשים אחרים שאולי חלק את תזהיי והם יכולים לספר עלייך לבני זוג שלהם, למשפחןת שלהם, לרכל עלייך זה לא כזה נעים דבר רביעי הם מדווחים לקופת חולים הכל ואז שוב חשיפה למגזר הציבורי אין פרטיות ואין סודיות בקיצור היא אמרה לי שאני לא מתאימה ושהסטיגמה רק אצלי בראש מה לעשות שההיתי בהכשרות וישיבות במקומות ציבוריים כמו רווחה, מרכז לאלימות במשפחה שפשוט הצוות יושב וחופשי דנים על המטופלים ואפילו מגחכים עליהם ובוא נגיד שאין באמת שמירת סודיות בקיצור מציעים לי אישפוז מלא וגם אותו בעיה שלא לדבר על זה שיכול להיות שאני אכיר שם מישהו או מישהי באשפוז מלא רמבם הציעו לי אשפוז יום שזה 3 פעמיים בשבוע בשעות הבוקר עד 3 בצהריים כדי לפתור את עניין המקלחת והשינה וגם לזה התנגדתי גם ציבורי , גם יש מצלמות ואני לא מסוגלת שיצלמו אותי וגם רוב הטיפולים הם קבוצתיים עכשיו כל מה שאת מדברת מדווח איפשהו במערכת של רמבם וגם פה זה טיפול קבוצתי עם הבעיה שלי להיחשף לאנשים אחרים שיש להם הפרעה , גם העניין של המגע בי, העניין של ההשקמה בבוקר מוקדם כלומר ב 6 וחצי 7 מקשה עליי ושמישהו יסיע אותי 3 פעמים בשבוע מכביד ומה אני לא יעשה פיפי עד שלוש ולא יודעת יש מלא כתבות על קשירת מטופלים, הכרח לעשןת משהן, הטרדות מפחיד אןתי שזה יזיק מאשר יועיל גם מה שונה קראתי וראיתי שגם שם יש תוכניות שיקום ומשתמשים בcbt וdbt שלא עזר לי ביקצור, אני חוסמת את עצמי מאשפוז יום, אשפוז מלא, בית מאזן וקטמין ולטענת אחותי יודעת רק כל יום לקום ולצעוק כמה אני סובלת ולטחון את הרשימת הימנעויות שלי ולהגיד שאני מרגישה לא טוב ושלוחץ לי בראש אבל לא נגשת לפתרונות שזה מבחינתה פסיכאטר נוסף אמרתי לאון גרינאהוס שיכול להיות שייתן מענה אבל הוא יקרן 2400 שקל פגישה ראשונה של שעה וגם זה המזכירה שלו מתעקשת בזום דבר שאני נמנעת ממנו ולא עושה , יש פסיכאטר נוסף בשם חנן גולדמן לא יודעת אם ללכת אליו אולי ואם ממשיכים עם לאון כל פעם 2300 שקלים מה עושים אוף מה שאמרתי וצעקתי לאחותי זה שאני כבר תכף שנה וחצי באותו סבל ואף אחד לא הצליח לעזור לי כי אומרים לי שזה צריך לבוא ממני הרצון והכוח להבריר וצריכה לגלות גמישות אבל לא מצליחה אז אמרתי לעצמי בלב שאם הפחד שלי מכל החיים ואף מטפל לא יעשה במקומי, גם שאומרים לי שיהיה חונכת שתעשה איתי את הדברים לא מרגיע אותי , כי מה היא תהיה באינטימיות במקומי , תשכיר דירה במקומי, תעשה קורות חיים וראיונות עבודה במקומי לא כלומר יש כאן פחד עצום מהחיים ששום צעד קטן לא מצליח להרגיע אותו ואני אומרת לאמא שלי חבל על הכסף אם אני לא מצליחה ליצר שינוי והודפת כל שיטת טיפול עוד כמה זמן אני לא יעבוד , באיזה גיל זה יסתיים זה ממש מלחיץ גם הפסיכולוגית שלי שנוטשת אותי ולהתחיל תהליך היכרות עם מטפל אחר יכול לקחת חצי שנה עד שמכירים מבלי בכלל עוד לגעת בשורש הבעיה אוף הייאוש והזמן שנוזל וגם כן לקבל את המצב כמו שהוא ולנוח תחשבו מזה מה רושמים בקורות חיים אחרי זה שמשתקממם מהמצב נגיד ייקח לי 4 שנים מה עשיתי בהם בנסיון התעסוקתי את זה אף אחד לא אומר אף מטפל לכן עלה הרעיון שאם אני לא משתפרת ולא חיה עדיף לי כבר להיות אמיצה ולמות כאילו בעבר שדיברתי עם הפסיכולוגית על המוות היא הייצה אומרת לי תחשבי על ההורים שלך, על אחים שלך, על מגיע להם שתמותי ואם את מתעקשת לבוא אליי יש סימן קטן לכך שאת עדיין רוצה בחיים שתיקה בחדר הצליחה אולי טיפה להרגיע אותי חסרה ממנה חרא ומהומה בבית ועדיין רצון למות לא מאמינה שהאמנתי לה שהמצב ישתפר וכל פעם עם המשפט הזה שלפני שעובדים על ההימנעויות צריך לעבוד על הפחד מהחיים וחענות על השאלה האם בוחרים במוות או בחיים 4 חודשים על זה אנחנו ההינו טפשת שלי שזה הצליח איכשהו לגרום לי לשתיקה וזה שצריך לעבוד על היסוד והכל עניין של כוחות נפשיים שאין אצלי כרגע
אני לא מצליחה להתקלח כל יום אני יכולה להתקלח כל יומיים או 3 ימים וגם זה עם קושי לקום מהמיטה, אני לא לובשת שום דבר חוץ משני מכנסי פיזמה ארוכים שאחד מהם הוא מכנס שחור שגם אני יוצאת איתו מהבית, לא מסוגלת ללבוש שמלות ארוכות או קצרות , גופיות , או חולצת סטרפלס, בגד ים , חולצות שהם לא שחורות, מכנסי גינס ארוכים בצבעים גם לא כהים או בהירים, מכנסונים, חצאיות, לשלם ביטוח לאומי, להשים חזיה או לקנות חזיה רגילה עם כפתורים מאחורה מבלי לספור אותה
להתקשר ולשלם ביטוח לאומי דמי אבטלה כבר של שנה בטח יש לי וואחד חוב שם פשוט לא מסוגלת לעשות את זה , לעשות רב קו, ללכת לבנק ולהבין משהו בכרטיסי אשראי , או בכלל בצקים, הלוואות, משכנתא, שכירות דירה, קרן פנסיה, קרן השתלמות, ביטוח רכב, לעשות רשיון מפחיד אותי לא יודעת אם רואה טוב ולא מול מחשב מצליחה להיות, לנסוע עם קלונקס שזה כדור הרגעה אסור, ביטוח רכב להיות באינטימיות עם גבר, לצאת למסעדות, לפאבים, מועדונים, לרכוש חברות כי אין כרגע אף אחת ניתקתי קשר עם כולם , ביטוח חיים, חשבון מים חשמל, גז קניית דירה איך עומדים בכל זה כשתחילת הספתח שלך גרועה גיל 26 ועם עטבר ושב של 800 שקל שזה בדיחה ועוד לקנות מזון מהסופר בשר ירקות, לעשות גבות ושפם, צבע בשיער, ללכת למספרה, ללכת לרופאים, לאופטמטריס, לעשות צילום שיניים או טיפול שיניים
הכל יקר ויש עליית מחירים גם איזה מגוחך זה שגם אלה שמקבלים נכות מלאה מקבלים 3000 שקלים רק,ואיך אהיה בהריון ולידה אם אני מפחדת מבטן מבדיקות אינטימיות אולטרסנד מללכת חרופאת נשים או גניקולוגית , להיות אחראית למשהו שמעכשיו את צריכה לדאוג ולפרנב אותו כשאת רואה שאת לא יציבה בנפשך ולא מצליחה להחזיק את הצרות שלך אז של ילדים בנוסף ובעל ולהחזיק בית לבשל כביסות ניקיון עבודה , מסגרות, שיעורי בית בכלל מפחדת מדיכאון לאחר לידה גם על זה הפסיכאטרית צעקה עליי
בקיציר יש לי גם בעיה זה נראלי מעוות לגעת בתותה או בולבול של ילד וחייב לעשות את זה שהם תינוקות כדי לקלח אותם ולהחליף להם בגדים ומבחינתי זה מעוות ולא מסוגלת לראות את עצמי עושה את זה שיניק ממני גם המגע שלו על הפטמה דןחה אותי , ושאני לא מטרידה מנית, שהילד יהיה שרוט כמוני עם חרדות ודיכאון בעיקר
בקיצור הכל גדול עליי, צריכה ציאניד ודי, הבעיה שהקניה שלו מאתר באנגלית שלא מבינה בו
שלא נדבר על הפחד שלי וחוסר היכולת שלי להוריד ביט , פי בוקס, בקיצור אישה אפסית נמאסב
אם עדיין מישהו יכול לשקם דבר כזהתגידי לי שמפחד מלקחת אחריות על החיים של עצמו ושל אחרים שלא מבין למה הוא קם בבוקר , מה המשמעות שלו אם הוא לא מצליח להצטלם ולצלם את עצמו את אחרים, גם שלא יצלמו אותו ולא יוצר תוכן באינסטגרם או בטיק טוק מפחד מעסק פרטי, מלעבוד, מלהצליח, מלא להצליח פשוט אף אחד לא יעשה עבורי ואני עבור עצמי גם לא עושה
אז למה מתקשרים למשטרה כשמאיימת בקפיצה
אולי עדיף למות ולסיים עם האי וודאוצ הזאת ודי עם הייאוש מעצמך והחוסר אונים, הניסוי והטעייה, הידיעה שאף מטפל לא יעשה עבורך במשך שנה התלוננתי אצל המטפלת שלי שאני לא יודעת לכתוב סימנריון ואם היא יכולה לעזור לי בזה נחשו מה אמרה לי שלא ושהיא סומכת על היכולוצ שלי מה קרה מה שקרה זה שקניתי שתי סמנריונים ב 5000 שקל כי אני לעצמי לא ההיתי במצב של לכתוב וגם לא ידעצתי איך ואנגלית וזה וכללי ה apa בקיצור פה היה פיצרון אצל אחר אבל לא מהמטפלת ופה היה קנייה של עבודות שאני מתביישת בה והדבר היחידי שזה נתן לי זה החוסר המסוגלות שלי לעשות תואר שני אם בכלל ללמוד יותר כי אני משוגעת ולא מצליחה לעשות דברים שעשיתי בעבר
מה אני באה להגיד לכם פה היה גם אירוע חרדה, בעיה קושי והפתרון לא היה אצל הפסיכולוגית
כלומר גם בקשיים עתידיים היא לא תעשה עבורי ויש דברים שהם ברי חיים
אפשר לשקם דבר כזה קאוטי ומשוגע