אני רואה את מבט פניה,
מסתכל בטלפון.
אני רואה אל תוך עינייה,
העייפות, השיגעון.
אני תמיד חולם עליה,
בלילות ובבקרים.
רוצה שתהיה שלי אבל היא עם גברים אחרים.

איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.
איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.

איך כשאני מסיט מבט היא רואה, מסתכלת, עם עינייה הבורקות.
וכשאני מתקשר לפעמים, איך היא צוחקת. איך הוא קורצת לי לבוא.

אני תמיד מדמיין אותנו, עוזבים כבר את כולם.
בורחים לאט אל השדה, מתחילים עולם משלנו.
והיא תומכת ושמחה, אהבה אמיתית.
אבל בבוקר אני קם, ומגלה את התרמית.
שבחיים היא לא תהיה איתי, כי היא כבר תפוסה. נשואה, עם ילדה, ואני נשאר לבד! היא עם גברים אחרים! ואני נשאר לבד בין חדרים. היא עם גברים אחרים! ואני שוכב בחדר בתחתונים! היא עם גברים אחרים!

איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.
איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.

ולו הייתי רק יכול לבקש, משאלה אחת.
ולו הייתי יכול לדבר, עוד פעם אחת.
לו הייתי עצמאי, לו זה לא היה אני - והיא. אז הכל היה בסדר.
כי היא עם גברים אחרים, ואני נשאר בין חדרים. צועק מבפנים. המראה נשברת לרסיסים.
כי היא עם גברים אחרים.