מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאני לא יודעת אם באמת יש לי הפרעת אכילה אבל קשה לי...

אני לא יודעת אם באמת יש לי הפרעת אכילה אבל קשה לי...

12/12/21 22:39
6 תגובות

מגיל קטן אני מתמודדת עם דימוי גוף נמוך, בערך בגיל 8 התחלתי להשמין ואמא שלי הפסיקה לקנות חטיפים ואוכל לא בריא שבשביל שאני ארזה וזה לא קרה.. תמיד ידעתי שאני לא רזה אבל לא עשיתי משהו בשביל זה בערך בגיל 16 התחלתי לקחת כדור להפרעות קשב וריכוז וזה גרם לי לחוסר תחושת רעב ואז ראיתי שאני מתחילה להרזות אבל כן עדיין אכלתי רגיל פשוט קצת פחות. בגיל 17 כבר לא אכלתי כל הזמן שהייתי בבית ספר וכשהייתי בבית הייתי סופרת קלוריות ושוקלת מה אני אוכלת והתחלתי להגביל את עצמי כבר בגיל 18 הגעתי למשקל הכי נמוך שהייתי בו אבל הוא היה נחשב רגיל וכולם החמיאו לי תמיד ואם מישהו היה אומר לי שרזיתי הייתי מכחישה כת זה ואומרת שלא. אם הייתי אוכלת בזמן בית ספר הייתי״מענישה״ את עצמי על זה ולא אוכל אחרכ. כמה לעמים ניסיתי להקיא ולא אהבתי את זה והייתה תקופה קצרה בשביל לשלשל בכוונה.. הייתי נשקלת כל יום בלי בגדים ותכשיטים וכלום על הגוף שלי אירי שהייתי חוזר מבית ספר בלי לאכול כלום והייתי עושה לפני השקילה פיפי עד שלא נשאר בי כלום ורק אז נשקלת וכותבת את זה במחברת ואם לא הייתי יורדת או אפילו מעלה הייתי ״מענישה״ את עצמי על זה. תמיד רציתי להגיע למשקל שהגעתי אליו ואני ממש זוכרת אותי על המשקל מסתכלת על המשקל הזה והייתי בטוחה שאני אשמח רבל לא רציתי עוד ועוד. אחר כך הכרתי את חבר שלי ועליתי במשקל אבל תמיד זה לא עוזב רותי המחשבה על האוכל באובססיביות גם אם אני לא שומרת אני בודקת קלוריות ומרגישה רע כלכך ולפעמים בולסת כלכך הרבה ואז מרגישה מזעזע עם עצמי וחושבת כל להקיא אבל לא עושה את זה. שנים שלא אכלתי משהו והרגשתי רע גם עם זה סלט. אף אחד לא יודע מזה חוץ מהאקס שלי בחיים לא סיפרתי למישהו וגם אף פעם לא חשדו. ורם אני מתחילה דיאטה לא של הרעבה זה תמיד מגיע לאובססיביות סביב זה ואז זה מחמיר ואני מורידה מהאוכל ושוקלת את עצמי תמיד.. זה או שאני לא שומרת בכלל ומרגישה רע או שאני מגבילה את עצמי במה לאכול וגם מרגישה רע אין לי אמצע.. ובנוסף כשהייתי בתיכון הייתי מגבילה את עצמי ל300-400 קלוריות ביום. אני לא יודעת אם זה נחשב שיש לי הפרעת אכילה אבל כלכך קשה לי זה לא עוזב אותי וזה לא נקלט לי בראש שיש אנשים שחיים בלי לחיות סביב אוכל ולהרגיש רע מאוכל ואחרי שהם אוכלים משהו הם לא חושבים על זה פשוט אוכלים אוכל, הלוואי עליי. וזהו פעם ראשונה שפרקתי אשמח אם תכתבו לי מה אני יכולה לעשות בנידון בלי שההורים שלי ידעו כי אני לא רוצה לעשות להם רע( וגם רני לא רזה קיצוני ישלי בטן ושומן מבחינתי זה אפילו לא נחשב רזה) תודה מראש


תגובות

היי, תדעי שקראתי❤️ והיה עצוב לקרוא, בעיקר כאב לי על זה שהחמיאו לך על הגוף שלך אבל בפנים את סבלת ממנו כל כך...

העולם הזה עוד צריך הרבה תיקון בקטע הזה של דימוי גוף... זה כל כך קשה!

את כבר מעל גיל 18, את יכולה לעשות הכול בלי שההורים שלך יידעו...

אני לא כל כך מבינה בדברים האלה, אבל יש דיאטניות ומרפאות שאת יכולה להיעזר בהן דרך קופת החולים, נראה לי שבעיקר כדאי לך עכשיו מישהו שיקשיב לך, שתפתחי בפניו בכנות את הקושי שלך, ואת ההתמודדות שלך, הפנימית. מישהו מקצועי שיוכל לעזור לך להבין עם מה את מתמודדת וייתן לך אפשרויות לעבור את כל זה בצורה הטובה ביותר.

Ray4
12/12/21 23:06

תודה רבה לך אני ממש מעריכה❤️

לא-אני....
13/12/21 2:36

חכמה את 

שכתבת.

והלוואי ותמצאי מי שיוכל להקשיב

ולהכיל את הקושי הזה

ולתת לך כלים להיות יכולה לחיות רגיל ולא סביב האוכל כל הזמן

הפרעת אכילה לא תמיד קשורה במשקל עצמו 

היא קשורה למחשבות הסובבות את המשקל את האכילה ולאיך שאנחנו נראות ...

בהצלחה לך !!!

Ray4
13/12/21 8:33

תודה רבה🙏🏻

דנה-צינמן-ליטרט
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
15/12/21 18:11

הי יקרה, בהחלט נשמע שמדובר בהפרעת אכילה, וכפי שכתבו לך פה, המשקל עצמו הוא לא בהכרח אינדיקציה להאם יש או אין הפרעת אכילה. פעמים רבות יש הפרעות אכילה קשות ומייסרות במשקל כביכול תקין. מגיע לך לקבל עזרה ולא להמשיך לחיות בתוך מערכת יחסים כל כך קשה עם עם עצמך ועם האכילה. מאד קשה להתגבר על הפרעת אכילה ללא עזרה, את מעל 18 ולכן את יכולה לפנות למקומות טיפוליים גם ללא ידיעת ההורים. את יכולה להיכנס לאתר של העמותה למניעה וטיפול בהפרעות אכילה, יש שם רשימה של מטפלים ומרכזים מהתחום של הפרעות אכילה. שיהיה בהצלחה, ונשמח שתמשיכי לשתף אותנו פה. 

תהל-כ
18/11/23 6:49

ממש מזדהה..