מנהלי קהילה



אני לא יודעת אם באמת יש לי הפרעת אכילה אבל קשה לי...
מגיל קטן אני מתמודדת עם דימוי גוף נמוך, בערך בגיל 8 התחלתי להשמין ואמא שלי הפסיקה לקנות חטיפים ואוכל לא בריא שבשביל שאני ארזה וזה לא קרה.. תמיד ידעתי שאני לא רזה אבל לא עשיתי משהו בשביל זה בערך בגיל 16 התחלתי לקחת כדור להפרעות קשב וריכוז וזה גרם לי לחוסר תחושת רעב ואז ראיתי שאני מתחילה להרזות אבל כן עדיין אכלתי רגיל פשוט קצת פחות. בגיל 17 כבר לא אכלתי כל הזמן שהייתי בבית ספר וכשהייתי בבית הייתי סופרת קלוריות ושוקלת מה אני אוכלת והתחלתי להגביל את עצמי כבר בגיל 18 הגעתי למשקל הכי נמוך שהייתי בו אבל הוא היה נחשב רגיל וכולם החמיאו לי תמיד ואם מישהו היה אומר לי שרזיתי הייתי מכחישה כת זה ואומרת שלא. אם הייתי אוכלת בזמן בית ספר הייתי״מענישה״ את עצמי על זה ולא אוכל אחרכ. כמה לעמים ניסיתי להקיא ולא אהבתי את זה והייתה תקופה קצרה בשביל לשלשל בכוונה.. הייתי נשקלת כל יום בלי בגדים ותכשיטים וכלום על הגוף שלי אירי שהייתי חוזר מבית ספר בלי לאכול כלום והייתי עושה לפני השקילה פיפי עד שלא נשאר בי כלום ורק אז נשקלת וכותבת את זה במחברת ואם לא הייתי יורדת או אפילו מעלה הייתי ״מענישה״ את עצמי על זה. תמיד רציתי להגיע למשקל שהגעתי אליו ואני ממש זוכרת אותי על המשקל מסתכלת על המשקל הזה והייתי בטוחה שאני אשמח רבל לא רציתי עוד ועוד. אחר כך הכרתי את חבר שלי ועליתי במשקל אבל תמיד זה לא עוזב רותי המחשבה על האוכל באובססיביות גם אם אני לא שומרת אני בודקת קלוריות ומרגישה רע כלכך ולפעמים בולסת כלכך הרבה ואז מרגישה מזעזע עם עצמי וחושבת כל להקיא אבל לא עושה את זה. שנים שלא אכלתי משהו והרגשתי רע גם עם זה סלט. אף אחד לא יודע מזה חוץ מהאקס שלי בחיים לא סיפרתי למישהו וגם אף פעם לא חשדו. ורם אני מתחילה דיאטה לא של הרעבה זה תמיד מגיע לאובססיביות סביב זה ואז זה מחמיר ואני מורידה מהאוכל ושוקלת את עצמי תמיד.. זה או שאני לא שומרת בכלל ומרגישה רע או שאני מגבילה את עצמי במה לאכול וגם מרגישה רע אין לי אמצע.. ובנוסף כשהייתי בתיכון הייתי מגבילה את עצמי ל300-400 קלוריות ביום. אני לא יודעת אם זה נחשב שיש לי הפרעת אכילה אבל כלכך קשה לי זה לא עוזב אותי וזה לא נקלט לי בראש שיש אנשים שחיים בלי לחיות סביב אוכל ולהרגיש רע מאוכל ואחרי שהם אוכלים משהו הם לא חושבים על זה פשוט אוכלים אוכל, הלוואי עליי. וזהו פעם ראשונה שפרקתי אשמח אם תכתבו לי מה אני יכולה לעשות בנידון בלי שההורים שלי ידעו כי אני לא רוצה לעשות להם רע( וגם רני לא רזה קיצוני ישלי בטן ושומן מבחינתי זה אפילו לא נחשב רזה) תודה מראש
לרצות או לא להיות
היי, תדעי שקראתי❤️ והיה עצוב לקרוא, בעיקר כאב לי על זה שהחמיאו לך על הגוף שלך אבל בפנים את סבלת ממנו כל כך...
העולם הזה עוד צריך הרבה תיקון בקטע הזה של דימוי גוף... זה כל כך קשה!
את כבר מעל גיל 18, את יכולה לעשות הכול בלי שההורים שלך יידעו...
אני לא כל כך מבינה בדברים האלה, אבל יש דיאטניות ומרפאות שאת יכולה להיעזר בהן דרך קופת החולים, נראה לי שבעיקר כדאי לך עכשיו מישהו שיקשיב לך, שתפתחי בפניו בכנות את הקושי שלך, ואת ההתמודדות שלך, הפנימית. מישהו מקצועי שיוכל לעזור לך להבין עם מה את מתמודדת וייתן לך אפשרויות לעבור את כל זה בצורה הטובה ביותר.
Ray4
תודה רבה לך אני ממש מעריכה❤️
לא אני....
חכמה את
שכתבת.
והלוואי ותמצאי מי שיוכל להקשיב
ולהכיל את הקושי הזה
ולתת לך כלים להיות יכולה לחיות רגיל ולא סביב האוכל כל הזמן
הפרעת אכילה לא תמיד קשורה במשקל עצמו
היא קשורה למחשבות הסובבות את המשקל את האכילה ולאיך שאנחנו נראות ...
בהצלחה לך !!!
Ray4
תודה רבה🙏🏻
דנה צינמן ליטרט
הי יקרה, בהחלט נשמע שמדובר בהפרעת אכילה, וכפי שכתבו לך פה, המשקל עצמו הוא לא בהכרח אינדיקציה להאם יש או אין הפרעת אכילה. פעמים רבות יש הפרעות אכילה קשות ומייסרות במשקל כביכול תקין. מגיע לך לקבל עזרה ולא להמשיך לחיות בתוך מערכת יחסים כל כך קשה עם עם עצמך ועם האכילה. מאד קשה להתגבר על הפרעת אכילה ללא עזרה, את מעל 18 ולכן את יכולה לפנות למקומות טיפוליים גם ללא ידיעת ההורים. את יכולה להיכנס לאתר של העמותה למניעה וטיפול בהפרעות אכילה, יש שם רשימה של מטפלים ומרכזים מהתחום של הפרעות אכילה. שיהיה בהצלחה, ונשמח שתמשיכי לשתף אותנו פה.
תהל כ
ממש מזדהה..