איך אפשר להשיג את הדיאטן שלי לפני התור? ואיך אפשר להשיג קבוצות תמיכה למחלימות מהפרעות אכילה או לכפייתיות יתר באוכל? התפריט מדכא אותי ממש! סתם פותח לי את התיאבון מבלי ליהנות מהאוכל וגם השעות שאני אמורה לאכול לא תואמות את השעון הביולוגי של הרעב שלי, סתם משגע אותי יותר.
אני מבינה שתקעתי את עצמי במצב לא כיפי בכלל.
הגעתי למשקל שבו אני יכולה להרשות לעצמי ללבוש כמעט כל מה שבא לי, אבל לא יכולה כי צריכה להשמין ומתה מפחד לראות את הבגדים קטנים עליי שוב כפי שהיה כשהייתי שמנה מאוד אז נמנעת.
אני מתה לאכול עם ההורים בקידוש, מתה לצאת עם חברות למסעדה, רוצה לצאת לדייטים ולטרוף ת׳עולם, לעבוד בעוד עבודה, להכיר אנשים חדשים, ללמוד דברים חדשים לחוות את כל מה שנמנעתי ממנו בתור בחורה שמנה מאוד, פשוט לפצות על כל החיים שהתחבאתי מאחורי מסות של שומן ועכשיו בתוך מסות של דיכאון ופחד... אבל לא יכולה כי כמו טמבלית נתתי לדיאטן לעשות מה שהוא רוצה והתפריט והאוכל לא טעים, לא מהנה, כמו בבית חולים ואני חייבת להשמין לתוך האוכל הזה ואין גיוון, סתם עושה לי להרגיש מדוכאת יותר... אז מה זה שווה? אם כבר להשמין, אז למה לא לתוך צלחת טעימה יותר? למה נתתי לו להחליט מה אני אוכל, למרות שכששאל אותי מה בא לי לאכול , עניתי שיעשה מה שרוצה... למה אני כזאת סתומה? אני רוצה לצאת מהדיאטות בכיף ובאוכל טעים ואני מרגישה בעונש! איך אני אמורה להשיג אותו אם התור הבא יהיה בעוד חודש? התפריט הזה סתם עושה אותי רעבה ומדוכאת וזה כזה מעצבן, שאחרי הכל , אני עדיין נותנת לאנשים לשלוט בי ולעשות בי כרצונם... זה כזה מגעיל להשמין לתוך יוגורט חמוץ ולא לתוך עוגה שנמנעתי ממנה הרבה זמן... מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? פשוט מכניס אותי לדיכאון וחוסר חשק... בשיא הדיאטות שלי לא הרגשתי ככה רעבה ומדוכאת... נמאס לי מעצמי ומהאופי הדפוק שלי שנותן לכולם לעצב אותי כרצונם ולא פשוט לענות כששואלים אותי ״מה בא לך״ אוי הבלבול, אני פשוט לא יודעת לסמוך על עצמי ברגע האמת ונותנת לצד השני להחליט עבורי ואז נדפקת עם זה לבד..