טוב אז לא כתבתי כאן כבר יותר מחצי שנה, אני מניחה שזה בגלל שלא חשבתי שזה יגיע כזה רחוק אז זה קצת ארוך אבל הנה.
אני אעשה הכל בשביל שזה יסתיים. המרדף הזה אחרי הגוף המושלם שרק מתרחק ממני, המחשבות שרצות לי בראש כל יום כל שעה כל דקה על האוכל, על זה שאני לא מספיק טובה, לא מספיק משקיעה, שאין לי מספיק שליטה עצמית בשביל לרסן את עצמי להפסיק לאכול כשאני לא צריכה. אני כולה בת 16 ובמקום להתעסק בדרמות הרגילות שאני אמורה להתעסק בהם אני לא מפסיקה לחשוב על אוכל. בדיוק לפני שנה, ממש בחודש הזה זה התחיל. אני זוכרת שהייתי כל כך תמימה לחשוב שזה סתם ושזה יעבור, בחיים לא הייתי מתארת לעצמי שאני אגיע שנה אחרי זה למצב שאני כבר מוותרת לעצמי מראש ויותר מזה, יש לי את הפחד הזה בגוף כל פעם לפני שאני מתחילה לאכול משהו, שברגע שאני אתחיל אני לא אצליח לעצור, אז אני מנסה להפסיק אבל הפחד היה מוצדק כי היא לא נותנת לי להפסיק. ההפרעה. אני רק רוצה לחזור לשם, לזמן שזה התחיל, למנוע מעצמי לעשות את הטעויות האלה שהביאו אותי לאן שאני היום. אני רוצה לחזור לחיות חיים רגילים. אני רוצה לבקש סליחה מכל האנשים שהייתי מגעילה אליהם ולהגיד להם שאני לא בשליטה עכשיו ושאני צריכה את העזרה שלהם, אני כל כך רוצה לצעוק להם ״איך אתם לא רואים שאני צריכה עזרה״, ואני צועקת. אבל הם לא שומעים. אף אחד לא שומע אותי, ההורים המורים החברים. אף אחד. והייתי עושה הכל בשביל לחיות את החיים שאני באמת באמת יודעת שמגיעים לי. רק שמישהו יגיד לי איך בבקשה.