מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

אבודה

1 תגובות

אני עם אנורקסיה קרוב לשבע שנים ובשנתיים האחרונות היה שיפור משמעותי, פעם ראשונה שהגעתי באמת למשקל תקין וקיבלתי מחזור והכל. אני עדיין בטיפול ואני בהחלמה, בחודשים האחרונים התחילו לי הקאות יזומות מתוך חרדה….משהו שבחיים לא עשיתי לפני גם בתקופות הכי נמוכות וקשות שהייתי בהם. אני מרגישה חוסר שליטה ליד אוכל והמחשבה של לשחרר מפחידה אותי. זה כאילו מצאתי מקום בריחה אחר שהוא לא הרעבה וצמצום….אני לא מבינה למה פתאום זה הופיע למרות שהמצב הכללי והמצב רוח השתפר מאוד. זה מרגיש כמו התנתקות כזאת, ואף פעם לא היה לי בולמוס או התקף אכילה זה פשוט התחושה והחרדה שגוברת שאני רוצה להפסיק אותה מבלי לצמצם. רציתי לדעת אם זה משהו שקורה לפעמים בהחלמה מאנורקסיה? ואם מישהו עבר את זה או מבין על מה אני מדברת? קשה לי להבין למה זה קורה דווקא עכשיו שהמצב הרבה יותר טוב. כשאני במשקל תקין ולא רוצה לרדת, רק מפחדת לעלות. תודה!


תגובות

הי, הופעת סמפטומים של הטהרות בנוסף או במקום צמצום מוכרות כחלק מהמהלך של ההפרעה. מאד חשוב שזה ידובר בטיפול שלך.בריאות!