היי,
אני קצינה בצבא ומתמודדת עם. אני לא יודעת בדיוק מה זה.
עברתי תקיפה מינית שלצערי גרמה להתפרצות של זה על אף שעוד מגיל קטן הדימוי העצמי שלי היה מאוד נמוך. כרוך בהמון שנאה עצמית. שכעת רק הולכת ומתגברת.
אני יכולה להעביר ימים שלמים ללא אוכל, צומות לגמרי ואפשר להגיד שיום כיפור היה קטן עליי מה שנקרא, והייתי מבסוטית מההזדמנות שזה יום של צום ואף אחד לא ייכנס לי לצלחת.
יש ימים שלמים שבהם אני צמה לגמרי, לא אוכלת כלום, על אף הרעב והקושי. יש ימים שאני אוכלת במידה ממש נמוכה כשאני סופרת כמובן קלוריות וגרמים של הכל, כמובן שגם דואגת לתעד את זה ברישומים מה אכלתי בכל יום וכמה קלוריות וגרמים היה בכך. כשאני אוכלת זה רק דברים נוזליים או ירקות, סלטים, תפוח וכו. אם אני אוכלת אז זה רק משהו בריא.
בנוסף לכך אני מקיאה אחרי כל אכילה. לא יכולה לסבול את העובדה ש״נפלתי״ לאוכל.
מאוד קשה לי בסופשים בבית, המשפחה שלי מרוקאית אסלית שלא פוסחת על להעמיס אוכל בצלחת, כשאתה לא אוכל- יש סצנה שלמה. אז אני חייבת לאכול. ואז ההקאות מתגברות עוד יותר.
בשבוע וחצי האחרון ירדתי הרבה במשקל במידה שגררה הרבה תגובות של משפחה, חברים ועמיתים לתפקיד. הרבה אמירות של ״מה זה את מרעיבה את עצמך?״ ״בצבא לא אוכלים?״ ״את נעלמת״.
מיותר לציין שתקופת החגים גררה לצערי עלייה במשקל וכתוצאה לכך יבואו פעולות פיצוי מוגברות.
קשה לי ההסתרה. קשה לי השנאה העצמית הזו. פשוט קשה לי. מרגישה כל כך לבד ושאף אחד לא יוכל להבין אותי.
לא בשלה מספיק לשתף את המשפחה
בנוסף לכך שאני קצינה, במידה ואפנה עם זה הלאה - זה יגרור שחרור מהצבא.
אם יש פה מישהי או מישהו שהתמודד עם הפרעת אכילה בזמן הצבא, אשמח שתשמיעו קול. אני צריכה אתכם.