יש לי סיפור דומה אז אני חושב שאני יכול להבין את הכאב שלך... הכי חשוב זה לא לאבד תקווה ואני לא יודע כל כך מה להציע לך חוץ מאוזן קשבת, אפילו אחרים פה שמבינים יותר ממני ישמחו לעזור ויענו כאן. מקווה שתצליחי להתגבר על הכל ושתהיי במקום טוב יותר!

יש גם צד טוב שנשרת מהבית ספר, כי לא תמיד יש להם רק דברים טובים להציע... את כה צעירה, זה מוקדם אפילו בשביל לחשוב על מוות, ואני יגיד לך שאני חשבתי בערך בגיל 16 על מוות, התייאשתי לגמרי מהחיים שהיו אז בפזיזותי, נראים לי מגעילים בכל קנה מידה. ובהמשך, התחתנתי, ונולדו לי ילדים שיהיו בריאים, ואני היום מסתכל עליהם ואומר לעצמי מה היה קורה אילו... אל תתייאשי לעולם, אינך יכולה לדעת מאיפה תצמח לך הישועה, וכמו שכתב לך Resigned תהיי חזקה, לא לאבד תקווה

בודדה יקרה, הזעקה שלך שוברת לבבות פה יקרה, וקצת קשה פה להיחשף במסגרת הפורום ובכל זאת אענה לשאלתך האחרונה "כדי ( או כדאי ) שפשוט אעלם ? " התשובה היא כמובן שלא. ואת תשאלי "למה לא " ואני אענה כי את נשמה ענקית ואת פונה אלינו פה ומבקשת עזרה. שמי יאיר ואני מנהל קהילת ער'ן. את מוזמנת להציף גם בקהילת ערן הנחמדת אבל מעבר לכך בואי לשוחח עם אחד ממתנדבינו בטלפון ( 1201) או בצ'אט ( eran.org.il ) ושתפי בדיסקרטיות. :heart::heart::heart:

פנייה למיון אין משמעותה אשפוז אוטומטי, בוודאי שלא אשפוז בכפייה (שמתרחש רק במקרים מאוד מסויימים המוגדרים בחוק). ממליץ לפנות למיון בהקדם על מנת להעריך את גורמי הסיכון לאובדנות, ןכן לקבל פרספקטיבה בנוגע לאפשרויות הטיפול. מעטות הבעיות הגופניות שמונעות כלל טיפול תרופתי, ובמקרים שכן - יש פתרונות רבים אחרים שאינם תרופתיים. בהצלחה וכאמור לנסוע למיון ולקבל עזרה. רפואה שלמה