השבוע ענבל חגגה 50.
לא היא לא. ענבל פרלמוטר הייתה יכולה לחגוג השבוע חמישים, אבל אפילו לגיל המיתולוגי של 27 היא לא הגיעה וחייה נקטפו להם.
בזמן שענבל ומכשפותיה כישפו את הארץ באמצע שנות ה-90, אני שהיתי בארצות הברית אז החמצתי את ה-וייב הגדול שהם עשו במוסיקת הרוק בכלל ובמוסיקת הרוק הנשי בפרט, אבל יצא לי להתוודע אליה ומאוד אהבתי את השירים שלה.
גילוי נאות - חלק לא קטן מהידע העכשווי שלי במוסיקה אני חב לגיא חג'ג הידוע גם כ"גאיחה". גיא הוא לא חבר שלי, אבל הוא מפרסם בלוג מוסיקאלי כבר שנים בשם "עונג שבת" ( מוזמנים לגגל) ואני עוקב אחריו ומנסה להתעדכן בכל המי ומו ומה שיש במוסיקה טובה ( לטעמי) שהיא קצת בקצה של הסקאלה.
את הבלוג האחרון שלו הוא סיים במין מילות פרידה לענבל פרלמוטר. פניתי אליו וביקשתי רשות לצטט מילה במילה ממה שהוא כתב. הוא כמובן הסכים והנה מילותיו המרגשות ( כדי לא להאריך אני מצטט את החלק שרלוונטי אלינו לפוני ומתנדבי ער'ן היקרים ) " ... וחזרתי לשיר ההוא, שבזמן ״הקלטות אחרונות״ הפך לסוג של להיט ותמיד הזדקר לי באלבום הזה כאיבר חריג, עודף, ״אם זה נגמר זה חבל״. אני מודה: כששחקתי עד דק את הדיסק הזה, לפעמים הייתי מדלג מעליו. הוא נשמע לי חמוד מדי, כמעט ילדותי: שיר שאת/ה כותב/ת לחברים שלך, שלא אמור להיות יותר ממשהו לחבר׳ה. רציתי את הרעל המתוק, את הערפל והעשן. אבל היום השיר הזה הכה בי לגמרי אחרת. אלוהים אדירים, איזו נדיבוּת. לי לקח עשורים להבין שהחברים שלי הם הדבר הכי יקר לי. שאהבה רומנטית/מינית ואהבה חברית לא בהכרח נמצאות בהיררכיה ברורה, אלא קטגוריות שונות שיכולות להתבטא באותה עוצמה, באותה מרכזיות בחיים. פרלמטור מתה בת 26. היא הבינה את זה הרבה קודם. אם המשאב הכי יקר ונדיר שלה היה הכישרון שלה, השיר הזה משול ללקחת את כולם למסעדה הכי יקרה בעיר ולהגיד להם תזמינו הכל, עליי. תיהנו ממה שזכיתי בו, זה בשבילכם. זה שיר אהבה. זה שיר אהבה עצום, גדול כמו שירי האהבה המפורסמים ביותר. אבל בעדשה שלו לא מופיע/ה מאהב/ת יחיד/ה אלא מעגל של חברות וחברים, אהובות ואהובים. השיר הזה, בצורה שאנחנו שומעים אותו, הוא גם מעשה עילאי של חברוּת. פרלמוטר הקליטה גרסה שלו עם עיבוד חלקי. החברות שלה למכשפות נכנסו לאולפן, חודשים ואולי שבועות אחרי שמתה, בוודאי עדיין בלב מערבולת האבל והחרא, הבכי והצעקות של מוות צעיר וקרוב, וניגנו את החיים שלהן יחד עם הערוצים שלה. הן שמעו אותה שרה שוב ושוב והורידו ערוצים. הוסיפו כלים וקולות רקע. אני לא יכול אפילו לדמיין את התחושה הזו. אני יכול רק לקוות שאני מראה לחברות ולחברים שלי מידה דומה של אהבה. "
עד כאן מתוך הבלוג של גיאחה - תודה לך גאיחה.
כמובן שאצרף את השיר המדובר. בכל זאת קצת מיפוי לדמויות אז ככה :
יובל - היא ענבל פרלמוטר בעצמה
רחל היא יעל כהן המתופפת של המכשפות
אסנת היא יפעת נץ הבסיסטית של המכשפות
אורית היא קורין אלאל חברתה ושותפתה ליצירה
אבנר הוא יואב קוטנר חבר טוב
מרים היא מירי בן יוסף שליוותה את הלהקה
ירון הוא שרון דה מאיו בן זוגה באותו הזמן
סופש חמים ונחמד שיהיה לנו