הי, לא בטוחה שיש לי עצות, אבל יש לי מחשבות בנוגע למה שכתבת: נשמע שבעיני רוחך יש איזה "אני אידיאלי" שמייצג עבורך את מה שאת חושבת שראוי לך להיות. במקביל יש איזה חלק אחר בך שלא באמת רוצה את כל זה. אולי לא רוצה להיות נוקשה עם האוכל, להגביל, להימנע, אולי לא רוצה לעשות ספורט, אולי לא רוצה להיות מודל לחיקוי, אולי לא רוצה בכלל דברים אחרים שהאני האידיאלי רוצה ולא קשורים בכלל לאוכל ולמשקל, אבל מתבטאים דרכו. לא יודעת, לא מכירה אותך :) אבל נשמע שיש פער שמייסר אותך ושאין מקום לרצונות שאינם של האני האידיאלי. אולי העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך היא ללכת לטיפול, או אם את כבר בטיפול, לחקור את העניין הזה, אם הוא מדבר אלייך. שבוע טוב :)

היי קודם תודה על התגובה לגמרי אני משייכת כל דבר שקורה לי למקום הזה , זאת אומרת אם לא טוב לי זה כי לא אכלתי בריא היום ולא עשיתי ספורט , למרות ששוב כן יש הרבה דברים שהייתי רוצה לשים אותם בראש סדר העדיפויות , ולא אני לא מטופלת תמיד הייתה לי סוג של מניעה מללכת לטיפול כי המחשבה של אתגבר על זה לבד אני אצליח אני חזקה וכו זה משהו שתמיד מהדהד בי אבל רוב היום אני עסוקה במחשבות על אוכל כל הזמן חושבת מה לאכול וכמה , ואם אני לוקחת ביס יותר ממה שהקצבתי אני נורא מבואסת וכועסת על עצמי.... ומאוד קשה לי עם עצמי , במיוחד במיוחד בנקודה של האוכל

הי יקרה, מתשובתך לדנה נשמע שגם ללכת לטיפול, או בכלל להיעזר, לבטא חולשה וכדומה, לא הסתדר עם התפיסה הזו של איך את אמורה להיות, ובסופו של דבר זה השאיר אותך עם הרבה מצוקה והתעסקות שהולכת ומשתלטת. אני חושבת שזה דורש הרבה כוח ללכת לטיפול ולהיעזר, ויש בזה חוזק אמיתי. נשמע שמה שהתחיל כשאיפה שהביאה לתחושה של סיפוק ושליטה, הפך למרדף בלתי נגמר שמביא בעיקר תסכול ותחושות קשות לגבי עצמך. יש הבדל בין שאיפות ומטרות שמונעות מרצון ובחירה לבין מטרות שמונעות מפחד וחרדה. נשמע שהיית רוצה לפנות מקום לשאיפות אמיתיות, כאלה שעושות לך טוב, ובצדק! ממליצה מאד לפנות לטיפול ולא להישאר עם זה לבד.

לא מגיע לך לחיות את החיים עם מחשבות שמנהלות אותך, יש אופציה אחרת. ואת מדהימה שאת מודעת לזה שהמחשבות האלה מציפות אותך ולא מתכחשת לזה וזוכרת שהחיים לא היו ככה תמיד ולא צריכים להיות ככה, זה בכלל לא מובן מאליו.