היי עומרי, ראשית תודות רבות לך על התגובה. הייתי אצל רופא המשפחה והתגברתי על הפחד מבדיקות. הסברתי לו על התסמינים ושלח אותי כמובן לבדיקות דם שחזרו ברוך השם תקינות. התסמינים הפיזים לחרדה עדיין לא שכחו וזה מה שקצת לא נותן לי לצאת מהגל הנוכחי של החרדה. כל פעם שמגיעה איזה צרבת /בחילה או שלשול החרדה חוזרת. בפעם שעברה לפני כשנה הייתי אצל הפסיכאטרית של קופת החולים שנתנה לי לווריון שנמנעתי לקחת, הפעם לאחר ביצוע בדיקות הדם וההמתנה לתשובה הייתי בהתקף פאניקה מתמשך אז ניסיתי לקחת חצי כדור, ההרגשה הייתה מעולה איתו. הוא גרם לי לקצת שלשול ייתכן? זאת אחת מתופעות הלוואי שלו? במידה ואתה יודע. בנוגע להמשך הטיפול, הפסיכולוגית המליצה לי על מפגש שבועי למשך חודשיים על מנת להכיר וללמוד את מקור החרדה.

בהחלט, אני לאחר ביצוע בדיקות דם וקבלת תוצאותיהן, כרגע מפלס המתח והחרדה מעט ירד אבל עדיין תוקף. ברגעים של חרדה אני משתמש בלוריוון (1 מ"ג במקסימום בדרך כלל חצי) מה שקצת גרם לי לשלשולים, ייתכן? בכל אופן אני ממשיך את הטיפול הפיסכולוגי ומקווה שלא יהיה צורך בכדורים ממשפחת הSSRI אם כי כרגע אני לא רואה אופציה אחרת.

אל תתייאש , אני בדיוק באותו מצב אחי. כרגע חזרתי מהרופא עם אחותי(היא היחידה שזיהתה שמשו לא כשורה איתי), אני בן 26 ובדיוק באותה הבעיה שלך, מאז שהשתחררתי מהצבא הופיעו לי כאבי בטן וצואה מוזרה,והזעות, ואז התחלתי לחפש בגוגל דברים, ומשם הכל התחיל, כל החרדות שלי, אני כבר 6 שנים ככה, חי מת, היום החלטתי לעשות לזה סוף. כל הבדיקות דם תקינות, וכל בדיקות הצואה תקינות, אבל עדיין יש לי תחושה מגעילה, חוסר תאבון כבר כמה ימים, עזבתי את העבודה, אני לא יוצא מהחדר, כל פעם שיש ארוחה משפחתית מגיעה החרדה ואז אני עולה לחדר להירגע, אי אפשר לנהל חיים ככה, כל היום אני במחשבות שיש לי גידול בתוכי, שיש לי חלילה את המחלה הארורה, זה לא מרפה. אז לכן הרופאת משפחה דיברה איתי במשך כשעה, והביאה לי הפניה לפסיכאטר טוב שעובד עם הכללית שהיא המליצה עליו. ולבנתיים נתנה לי לוריוון שמאד מאד עוזר. אך עדיין, זה רק פלסטר.

תודה רבה אוריתי היקרה! רופאת המשפחה שלי הביאה לי הפניה, ורק עוד 4 ימים אם יאשרו אפנה לפסיכיאטר. האם הפסיכיאטר עצמו יכול להפנות אותי ל cbt?

הי אורית

אובחנתי אחרי 5 שנים של סבל, אצל פסיכיאטר כהיפוכונדר קשה, הוא המליץ לי על ציפרלקס וקסנקס, אני לא חובבן של תרופות בלשון המעטה, ניסיתי כמה פעמים לשאול אותו האם זה לכל החיים, והוא התחמק ואמר לבנתיים חצי שנה בטוח, האם את מכירה כאלה שניגמלו מהמחשבות אחרי תקופה, או שזה לכל החיים עכשיו?

והאם זה לא יכול להזיק לי לי בתקופה ארוכה לדברים אחרים בגוף?