מה זה רגש? האם יש אבחנה כלשהי בין מחשבה לרגש? האם רגש יכול לדעת שהוא רגש? האם רגש יכול להרגיש רגש אחר? האם רגש עומד בפני עצמו? או שרגש הוא בעצם חלקיק שנפלט כתוצר של משהו אחר? אם כאב הוא דבר מורגש, האם אפשר לומר שהוא רגש? ואם לא, אז מה בעצם מרגישים כשכואב? אולי זאת תגובה קצת מבולבלת שנכתבה באמצע הלילה לפוסט שקצת גרם לי לבלבול. לילה טוב נטיעה

אתה מקסים רז. למרות שאתה מתנדב אתה ממש מכניס את עצמך. וחושך. תודה. הכוונה שלי היא להבעת רגש. למשל שאתה יכול להגיד מילים. אבל הטון והמבט וההתנהגות והשפת גוף שלך לא תואמים אותם. ואז אין לך באמת יכולת להעביר לאנשים את הרגשות שלך. והמקום היחיד שנשאר שלא תלוי בפער הזה זה הפלאפון.

מדבריך עולה שהרגשות קיימים אך לא מצליחים למצוא דרכם החוצה ממך, זה משהו שניתן להעזר בו,ניתן בהליך טיפולי לעזור לדברים האלה לצאת ולפתח את יכולת ההבעה הרגשית.

שלום נטיעה אהבתי את הבחירה בשם "נטיעה" כמו לנטוע עץ בחג האילנות. רק שאת מבקשת שנטע בך רגש. "אתם יודעים איך קוראים לי. ואני מפוצצת בכאב. זה בטח לא כאבים שאתם מכירים. אולי אפילו כאבים שאתם מבלי להכיר חונכתם לגנה. " לכל אחד יש את הכאבים שלו, גופנים ונפשיים. כאבים שבאים מסיפור חינו עד כה, ולמרות שלכל אחד סיפור חיים שונה! ולכל אחד כאב שונה , יש להם דבר משותף. כאב אנושי ממצב פיזי או נפשי שגורם לנו להרגיש כמו שתיארת להפליא בשורות הבאות: "אבל הכאב הזה. מציף אותי. שורף אותי מבפנים. מבפנים. מאחורי המסך. אין לי גישה לרגש. אני לא יודעת איך להביע רגש. איך להוציא רגש." "אני כלואה בראש. בשכל. כן. אני כל כך שכלית. השכל שלי חד. מפותח כל כך. כבר נדמה לכם שהוא רגש. אין לי גישה לרגש. פשוט אין. זה לא כי אני לא סומכת עליכם. זה כי אני פשוט לא יודעת איך להראות רגש מול אדם אחר. זאת לא אופציה. לא הספקתי להתפתח במיומנות הזאת שלכם" הייתי במקום הזה בדיוק לפני 20 שנה, אבל לאחר עבודה קשה. כן זו הייתה ממש עבודה כל הסדנאות והספרים שקראתי . זה קרה: הרגש נפתח, בכיתי שלושה ימים רצוף. אני לא מתכוון שפו ושם תפסתי את עצמי בוכה בשלושה ימים אלה. בכיתי פשוטו כמשמעו שלושה ימים רצוף. שלום לכם. אנשים שהולכים להתמודד לבד עם המילים שלי."" לכבוד עם לי, להתמודד עם דבריך הזועקים לעזרה. היה פעם הודי קטן אחד שאמר " הפעם היחידה שאדם צריך למצוא את עצמו מעל מישהו אחר, זה כאשר השני נפל. ואתה מושיט לו יד לקום ". קראו לו גנדי. אני לא גנדי , אבל מושיט לך יד לקום. "ולא אצטרך לראות. ולא אצטרך להרגיש. ולהישאר עם הרגש לבד. עם רגש שאין לי גישה להוציא לא אכפת לי מה אתם חושבים. לא אכפת לי מה אתם עוברים עם המילים שלי. אכפת לי שלום." המילים שכתבת " לא אכפת לי" זה לא רגש בעצם? . שאני מסתכל פנימה זה נתפס כרגש. ואת לא לבד. "אני גוש הרגש שאתם מכירים. ובאמת באמת אני לא יודעת איך להוציא רגש. אני כלואה בתוך הראש. תעזרו לי לצאת! בבקשה תעזרו לי לצאת. " מאיפה את רוצה לצאת? מהראש מחשבות? אין צורך לצאת מהראש כדי להיכנס לרגש. שניהם חלק מאיתנו, ולכל אחד מהם תפקיד משלו.

ועכשיו תכלס מה עזר לי בזמנו, תיקחי מה שמתאים לך ותיזרקי את היתר. 1. ספר אינטליגנציה חיובית של שירזאד צ'אמין. 2. מדיטציית "הליכת מלאכים" כנראה אחרי הקורונה. 3. סדנאת WHO IS IN של אושו. תתכונני לשלושה ימים מטלטלים. 4. סדנא של "חזרה לילדות" שוב אושו אני חושש. המרכז נמצא בתל אביב. 5. כל סוג של מדיטציה שאת מתחברת אליה. אני התחברתי לזו של Osho מדיטציה דינאמית. 6. לדבר הרבה מהלב, מה את מרגישה. שאת מבינה שדבריך פוגעים באחר למרות שבאו מהלב. תעדני את דבריך. 7. לעשות יוגה הליכות רגליות, להזיז את האנרגיה. ולקבל מסאז או שיאצו (ממליץ כמה טיפולים של עוצמת הרכות, המרכז בתל אביב) 8. תתנדבי לא משנה לאן, תתני מזמנך לאחר. ללא כוונת תמורה. בהצלחה לך במסע ושוב תיקחי מה שמתאים לך ותיזרקי את היתר חיבוק וירטואלי ענקקק ממני

אינטרוספקטפובי - כן. ולא פעם. גם כבר באשפוז הראשון אומרים לי שאני מאוד מאוד מטעה. כי אי אפשר לראות בכלל את הכאב שלי. ההבעה שלי לא תואמת את הרגש שיש בי. דרכי ההגעה היחידות שלי לכאב הן בדרכים קיצוניות. כמו פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, אובדנות,התקפי חרדה, דמיונות למי שמכיר, פלאשבקים, התבודדות והסתגרות והבדלה חברתית, וכו. אבל אני לא רואה את הדברים האלה כהבעה רגשית. אלו התנהגויות חלופיות. כי אין לי יכולת נגישה להביע רגש. גם כשאני מגיעה כאב אני צוחקת למשל. ורק אוכלת את עצמי עוד יותר בפנים. ועוד יותר לא מבינים אותי כלפי חוץ. המקום היחיד שאפשר לדעת דרכו שכואב לי זה דרך הכתיבה שלי. וגם דרך עובדות בשטח של ההתנהגויות שכתבתי למעלה.

ולשאר. תודה רבה לכם. כרגע הדברים שלכם יותר מדי אופטימים בשבילי. אולי מתישהו בעתיד אחזור לקרוא אותם וזה יהיה לי מתאים. כרגע זה רחוק ממני

ג'ק!! תודה לך!! ממש ממש תודה! על הפתיחות. על ההסברה המפורטת. השיתוף. באמת ממש ממש תודה!! אני רוצה להגיד לך שמאוד מאוד מאוד הזדהתי איתך. מזדהה. עדיין. הזדהתי עם כל מה שאמרת. ממש. תודה! אז גם אשתף אותך קצת במקרה שלי. כי דיברת על פיתוח הפרעות אישיות למיניהן. וגם לי יש את זה. כבר מגיל צעיר מאוד. כבר מגיל 3 בערך התחילו אצלי התנהגויות של חרדת נטישה ומצב רוח קיצוני. בגיל 5 בערך התחלתי לפתח התנהגויות עברייניות. בגיל 8-9 התנהגויות אובדניות ופגיעה עצמית. והתמודדתי עם התנהגויות עברייניות חמורות יותר ויותר. הייתי עבריינית צעירה. אבל לצערי בלי לדעת שיש ובלי לקבל טיפול בעבריינים צעירים. העבריינות פסקה בגיל 19-20. והפכה להפרעת אישיות מפוצלת. אז עם הזמן בהחלט פיתחתי הפרעת אישיות. שהלכה והסתבכה עם השנים גם בעיקבות הסתרה מוחלטת וגם חברה ומשפחה חסרת מודעות בכלל לכל זה.. יותר ראו שהציונים לא בסדר מאשר המצב רוח/האישי.. אז כמו שאתה מתאר פוסט טראומה אני מבינה שאתה מתכוון לפוסט טראומה מורכבת? שהיא בדרך כלל מאירוע/אירועים מהילדות ועניין של התפתחות של זמן.. ומה שבונה התנהגויות שונות ופיצויים ומנגנונים שונים כמו שתיארת. נכון? אז היה לי את זה מהילדות. ובלי טיפול התפתח גם להפרעת אישיות. וזה בלי פלאשבקים ודברים ברורים כאלה.. לפעמים אפילו לא זוכרים בכלל בכלל את הטראומה עצמה. ולא מבינים מאיפה זה בא. עד שפותחים את זה הרבה הרבה מאוחר יותר. ואצלי בלי קשר לזה.. גם בנוסף עברתי כמה אירועים בגיל מאוחר יותר. יותר קרוב להיום. וזה נתן לי הכרות ראשונית עם פוסט טראומה לא מורכבת. שמתבטאת גם בפלאשבקים. ובהתנהגויות שמאוד מובנות ההקשרים ביניהן לבין האירועים. מה שכתבת. עשית לי חשק לספר. כבר שכחתי מה רציתי לומר בזה.. אבל.. נתת לי חשק. נתת לי מקום. תודה! בכל מקרה.. גם אתה לא לבד. אני כל כך מודה לך שאתה נותן מההתמודדות שלך לעזור לי להבין גם אותי יותר. שולחת לך חיבוק ענק! אתה בהחלט גיבור.