קורה לי גם כשאני עובר ברחוב ושומע מוזיקה של סטלנים , אני לא יודע בכלל באיזה אופן ניתן להפיק הנאה משימוש הקנאביס . מה שאתה מתאר זה בדיוק מה שקרה לי, ועם הייתי יודע שזה יכול לקרות אז. בחיים לא הייתי מכניס את הרעל הזה לגוף של,אבל המטומטמים של הממסד היו מספרים לי שאם אני ישתמש בקנאביס אחרי שלוש פעמים אני ינסה גם הרואין , אז לא האמנתי להם(ולמה שמישהו יאמין לדבר כל כך מופרך). נשמע כאילו אתה כבר כמעט בסדר ,אני טועה?

קנאביס בסוף הורג גם אם יספרו לכם סיפורי סבתא שיש לו את היכולת לעזור.... העזרה היחידה שאני מכירה ממנו היא לשלוח לאישפוז כפוי במחלקה סגורה בתל השומר בהצלחה לכל הנוטלים אותו בכל צורה שהיא...

חבר יקר, אני אתן לך תמצית מניסיוני עם קנאביס. הייתי מעשן שנתיים, הכל היה מושלם, מי בכלל ידע או חשב על חרדות. הייתי מעשן ברמה יומיומית, התמכרות, אובססיה, ג'ויינט בוקר צהריים ערב. עד שהגיע אותו יום ארור לפני שנתיים, התקף פאניקה ששיבש הכל. אני לא אכנס למה עברתי מאז, יכול להגיד שהיום שנתיים אחרי, אני עדיין מתמודד עם חרדות, עם אותה תחושת ניתוק ומצוי על ציפרלקס. כמובן שהמצב בהתחלה היה קטסטרופלי וכן חל שיפור ניכר מההתחלה, והמון בזכות הכדורים, אבל ללא ספק מה שאותו גראס "תמים" ומתוק, שמחליא אותי לראות שיש פה אנשים שכ"כ משבחים אותו, יצר אצלי, ואצל רבים סוג של פוסט טראומה מאותה חוויה - שכללה תחושת ניתוק, מחשבות טורדניות קשות ביותר, חרדות - דברים שבאף מחשבה שעברה לי בראש לא חשבתי שבן אדם יכול לשאת ולהתמודד איתם. תתרחק מזה כמו מאש, לצערי מה שהתפתח אצלך אפילו לא אגדיר את זה כחרדה, זה סוג של באמת טראומה, טראומה וצלקת נפשית ששנים רבות ייקח לה להגליד, הנפש חוותה כזאת טלטלה - שבאמת לא חושב שאפשר להשתפר ללא כדורים פסיכיאטריים. אמנם זה לא נשמע שיש לך מחלה נפשית, אבל חרדות לא פחות קשה מכך, זה נוראי - כל התחושת ניתוק, דה-ריאליזציה - זה ממש עינוי.

ותרשה לי לתקן אותך, מה שקרה לך הוא חד משמעית מהקנאביס. שלא יספרו לך סיפורים, אתה תצפה לדרך לא קלה, דרך של התמודדות, ואתה חייב לדאוג כרגע לעצמך כי זה לא הולך להיות קל.

שלום לך יקר, קודמי כאן כבר כתבו לך הכול....התקפי חרדה נפוצים מאוד לאחר שימוש בקנביס. חשוב מאוד ללכת לפסיכיאטר לקבל טיפול מתאים בכדי ל"הרוג" את החרדה הזאת כשהיא עוד קטנה....אפשר להתמודד עם מה שאתה מרגיש אבל זה דורש טיפול. מקווה שיעבור לך מחר והעניין ישכח מן הגוף ומן הנפש. מה דעתך?