יואב יקר, אניח לפסיכיאטר לענות לך על השאלות המפורטות. מצד שני אני חייבת לציין שני דברים: 1. אנשים רבים מפסיקים ליטול ציפרלקס (מבלי קשר למינון) ואינם סובלים משום תסמינים. 2. לפעמים אנשים מדברים על "ייסורי הגמילה" שהם למעשה חזרה למצב המקורי שבשלו הם נטלו את התרופה מלכתחילה...

א. מפרוזק קל יותר להיגמל כי זמן מחצית החיים שלו (4-6 ימים) הוא הארוך ביותר ולכן ריכוז החומר בדם יורד בעדינות ובהדרגה יותר מכל שאר נוגדי הדיכאון. ב. יש חשיבות ל- 1. משך הנטילה. מי שנוטל 5 שנים יצטרך תהליך גמילה ארוך יותר מאשר מישהו שנוטל את הכדור רק חצי שנה. 2. הקרבה למינון 0. דווקא ככל שאתה במינון נמוך יותר תצטרך הפחתה איטית יותר. כ-80% מקולטני הסרוטונין במוח 'נתפסים' כבר ב-10 מ"ג הראשונים ברוב התרופות! לכן ההפחתה חייבת לעשות לפי % המינון *הנוכחי* במדרגות שגודלן יורד. קצב ההפחתה ההתחלתי 10% כל 4 שבועות ורק אם זה קל מספיק אפשר לעבור לכל 3 שבועות. אם נטלת את הכדור מעל שנה - ההפחתה צריכה לקחת לפחות כמה חודשים! כל הפחתה מהירה יותר מזו תגרום לתסמיני גמילה שהם יותר חזקים משמעותית מאשר המחלה המקורית. לצערנו אין מספיק מודעות לעובדה זו. ג. גמילה מהירה יותר מהקצב שציינתי לעיל עלולה "לפצוע" את מערכת העצבים והתאוששות עלולה להימשך חודשים, לכן למען בטיחותך בהורדות הראשונות אסור לעלות על קצב של 10% כל 4 שבועות. לדוגמה: אם אני לוקח 60 מ"ג, מותר לי להוריד ל54, לחכות 4 שבועות ורק אם אני יציב, להוריד שוב אבל הפעם ל48.6 (10% מ-54) וכו'.

1. יש כמה אפשרויות מדידה: משקל רגיש מאוד, לקיחת הכדור בגרסה רגילה/גנרית כלשהי שיש בה גרגרים קטנים אותם אפשר לספור בכמה ניסיונות ולעשות ממוצע ולחלק במספר המ"ג לכדור. ראה כאן:
https://www.survivingantidepressants.org/topic/406-tips-for-tapering-off-lexapro-escitalopram/?tab=comments#comment-4142

2. כדי לעבור לפרוזק חובה לקבל הדרכה של פסיכיאטר מומחה. יש כאן פירוט אבל אל תעשה את זה בלי הדרכה אישית של פסיכיאטר מומחה:

https://www.survivingantidepressants.org/topic/19373-the-prozac-switch-or-bridging-with-prozac/

3. לגבי גמילה: אם אתה לוקח מינון נמוך ומגביר אותו בהדרגה אז בהכרח התלות בכדור תחריף ויהיה קשה יותר להיגמל. אבל הכוונה שלי היא שהחל ממינון מסוים מגיעים למצב "רוויה" שמעבר אליו כל תוספת נוספת במינון כבר תשפיע יחסית מעט על הקולטנים. תדמיין נניח שאתה נמצא בתוך בריכה קרה מאוד ותזרים אליה מים חמים של 40 מעלות. בהתחלה הבריכה תתחמם משמעותית, אבל בשלב מסויים היא כבר תתחמם רק לאט ואחרי חצי שעה כל תוספת של עוד מים של 40 מעלות כבר לא ישנו הרבה את הטמפ'. אותו דבר עם תוספת של מינונים. ומכיוון שב18 מ"ג צירפלקס תוספת ל20 לא תשנה כל כך לנפש, גם ירידה מ20 ל18 לא תשנה בצורה דרמטית. לכן אם אתה לוקח נניח ציפרלקס 20 אז הורדה ראשונה תהיה קלה יותר (לעולם לא לנסות להוריד יותר מ10% מהמינון בבת אחת בשום שלב, וגם לא לחכות פחות מ4 שבועות לאחר ההורדה בניסיון הראשון!! אם קשה מדי להפחית את האחוז ל-5% וכו'. יש פירוט בקהילת הפורומים באנגלית ממנה לקחתי את הקישורים. תחקור שם עוד את הנושא :)) אבל כשתגיע כבר ל5 מ"ג תצטרך לרדת בזהירות אפילו רבה יותר. נניח רק 0.5 מ"ג ולחכות כמה שבועות.

בגלל זה שיטת ה-% היא חשובה וחייבים תמיד להוריד במדרגות של גג 10% מהמינון האחרון (לא המקורי) כך שקצב ההורדה גם הוא יירד עם הזמן. ורק כשמגיעים למינון של פחות מ-1 מ"ג ניתן לנסות להפסיק לגמרי וגם אז להקשיב לגוף ולשקול להעלות לשברי מיליגרם או יותר אם יצטרך בטרם תנסה שוב להפסיק. למיליגרמים הבודדים שבין 0 ל-10 יש את ההשפעה הכי גדולה על מערכת העצבים (בערך 70% מהקולטנים כבר נתפסים שם) ובציפרלקס זה אפילו מרוכז ב-5 מ"ג הראשונים.

קראתי את 2 הלינקים ששלחת לי ומפחיד מאוד. הבנתי מזה ש 3 הפסיכיאטרים שהתייעצתי איתם או שלא ידעו או שהם פשוט שיקרו - ו 5 מג ציפרלקס שווה ערך ל 10 פרוזק. ושציפרלקס הוא החזק מכל שאר הכדורים, בניגוד לכל מה שהם הפסיכיאטרים טוענים שזה הכדור הכי נפוץ והכי "קל". כנראה הסיבה העיקרית היא כלכלית והם מקבלים תמלוגים על כל חבילת ציפרלקס שהם דוחפים לכולם ומשום מה מבטלים את כל שאר הכדורים . חבל שאין פסיכיאטר אחד רציני שחוקר לעומק את כל עניין הגמילה ולא מזהיר אנשים לפני שהוא מחלק להם ציפרלקס ולא אומר להם שלצד הטובה שהכדור יעשה הוא גם מאוד מאוד מאוד מסוכן . ועוד יותר מזה מעניין שכל פעם שמישהו כאן שואל משהו על גמילה המומחים באתר הזה או מבטלים את העניין או פשוט לא עונים. חבל.

עוד משהו - אם אתה לא יודע האם התסמין שאתה מרגיש הוא גמילה או ממשהו אחר - מבחינתך הוא אוטומטית תסמין גמילה!! לך על בטוח. התסמינים יכולים להיות מסווים בצורה חכמה בתחפושת של כל מיני תכנים ולכן אל תאמין במקרה כזה למחשבה, אלא תניח מראש שזה תסמין גמילה ותפחית את קצב ההורדה.

אם תרד מהר יותר מהקצב הנכון (10% כל 4 שבועות או 2.5% כל שבוע) מה שתרגיש יהיו בהחלט תסמיני גמילה ולא המחלה. אם תרד מהר מדי אתה עלול לפצוע את מערכת העצבים ולגרום לנזק שיקח לך שבועות או חודשים עד שתרגיש חזרה יציב. תעשה את זה בטוח. אם הכל ילך סבבה בהורדות הראשונות אז תוכל להגביר את הקצב ל10% כל 3 שבועות וכן הלאה. אבל להמשיך להקשיב לגוף ולכל שינוי בעירנות. לא טוב למהר. אתה שנה עם התרופה וזה רק מחזק את זה שאתה חייב להיזהר עכשיו בהורדה.

וכן התסמינים *הנפשיים* שתרגיש במצב של ירידה מהירה מדי הם גם בעיקרם הגמילה. הרופא יגיד לך שזו המחלה ולכן זו "הוכחה" שאתה חייב את הכדור. האמת היא אחרת.

שמע אני אגיד לך בכנות אני בתהליך גם. התחלתי להוריד את המינון לפני חודשיים (ואני אחרי 10 שנים עם כדורים) אבל אני גם עושה שינוי תזונה וצום לסירוגין (12-16 שעות) ומרכז את האוכל הכבד לשעה ביום ובשאר היום אוכל קל לעיכול פירות כדי לתת לגוף מקסימום תנאים להחלים. אבל אתה לא חייב ללכת כמוני יש עוד דרכים תעשה מה שמתאים לך תחקור את עצמך את ההרגלים שלך. אם אתה רוצה מוזמן להסתכל בהודעות ובשאלות שכתבתי ובחתימה שלי את כל תהליך ההפחתה שלי עד כה באתר הזה: https://www.survivingantidepressants.org/topic/22720-nivsch-what-do-you-think-about-reducing-1mg-every-week/

קראתי. מעניין. אבל יש לי שאלה אחת בשבילך: למה בעצם לרדת לגמרי? כמו שיש מי שצריך לקחת כל החיים כדורים לדילול הדם או ללחץ דם אז מה הבעיה בלקחת נוגדי דיכאון כל החיים בעצם? אני מבין את הרצון לרדת במינון אבל לדעתי אפשר להישאר על המינון הכי מינמלי וזהו. לא ככה?

תודה יעלי על התשובה. אני לוקח את הציפ בגלל שהתחילו לי מועקות בבטן. בהתחלה היו קלות אחר כך חצי יום ובסוף כשזה ממש השתלט עליי ונהיה מצב תמידי התחלתי לקחת את הציפ ואחרי חודש ושבוע פתאום הכל הסתדר. וכבר שנה ככה. ניסיתי פעם אחת להוריד מינון ואחרי יומיים שלושה הופ חזרה המועקה הזוועתית הזאת.. לדעת הפסיכיאטר זה הכל חרדה אבל לדעתי זה דיכאון סמוי .