מחזיקה לך אצבעות! זה לאישפוז יום? אני שומעת מאנשים שהם נהנים שם ממש!! מקווה שתקבל בדיוק מה שטוב בשבילך ומה שיעזור לך!

קשה לי להחזיק חזק, מחשבות על דם על חתך, על כאב, מתחילות להציף את הגוף במעין חמימות מחשבתית ששמורה רק לי, לעץ שגדל עקום ולא יודע איך להתמודד עם הרוחות. אני כבר לא יודע איזה כאב אני מעדיף וממש כועס על עצמי שאני מגיב ככה, למרות שראיתי את זה מגיע מקילומטרים... מבחוץ הכל תקין ומבפנים הלחץ נבנה ונבנה והנה הגענו לרגע....שייגמר כבר כואב לי. כל הציפייה הזו לאכזבה ולהתכונן לאכזבה לוקח ממני כל כך הרבה אנרגיה שזה מפרק אותי לגמרי. מזל או חבל , שאין לי בקבוק וויסקי לידי... מזל או חבל, שקנאביס כבר לא מעיף... מזל או חבל, שאני שונא כדורי הרגעה אבל ברגעים כאלה לוקח ומעמיס בשביל ללכת לאיבוד כמה שיותר מהר מזל או חבל, אני שונא להיות אני

זהו נגמר להיום, הפסדתי וזרקתי 2 כדורים לפה, בתקווה שיעשו משהו אבל התודעה עדיין פה ולא עפה..מה?עוד 3 כדורים?שוב זיעה קרה...לילה ארוך. ננסה להרדם וללתת למחשבות לעוף ולהעיף אותי יחד איתן לעזאזל

לא קיבלו אותי, החזירו אותי למקום שזרק אותי אליהם. עכשיו גם לשם אני כבר לא שייך ותלוש באוויר. מה עשיתי שמגיע לי כל הסבל הזה?

זה מצחיק כבר המרפאה בה אני כביכול מוטפךל, אליה חיכיתי 8 חודשים בתור לשיחות, כשהגיע תורי , ה]סיכיאטר אמר שאני "מורכב מדי" וצריך מערך יותר אינטנסיבי מה שהוא לא יכול לתת לי במקום הזה. שלח אותי החוצה עם מכתמ דחוף לאשפוז יום. התקשרתי לכולם, חיפשתי משהו...אצל כולם מינימום חודשיים המתנה. נרשמתי לשיבא ונמתהי. חודשיים הצתנתי והיום היה האינטייק. חשבתי שיפסלו אותי בגלל שימוש בקנהאביס, אבל לא דיברו איתי על זה בכלל אפילןו. הדוקטור אמרה שהיא לא חושבת שמערך של אשפוז יום יתאים כי ארני צריך טיפול קבוע ומתמשך של שנים ולא של שלושה חושדים. אז היא שלחה אותי חזרה למקום שאמר שאני לא מתאימם אליו. פאקינג פינג פונג נשארתי לבד. אני לא ממצליח להבין את המע' יש בנאדם מתחנן לטיפול , מתחנן לעזרה כלשהי, ופשוט לא הולך. נועדתי לטפל לבד.?להדחיק מה שאפשר ולהמשיך שוב קדיהמ? ב27 השננים הראשוןנות זה עבד עד גבול מסוים, מה עכשיו? אני כבר לא מבחין

העולם לא הוגן. צר לי בשבילך יוסי, אני מסוגל להבין את הכאב שאתה מרגיש, שמשחקים בך ולא באמת רואים אותך. אני חושב שזה היה יכול לקרוע כל אחד. זה כואב לי לדמיין אותך ואת מה שאתה עובר. תהיה חזק, אתה שווה.

את זה שהעולם לא הוגן הבנתי כבר בגיל חמש. את השאר אני לא מצליח להבין. יש בי חלק שמאמין בקרמה למרות שאני לא מאמין כלל וניתן לומר אתאיסט. אני לא מבין מה עשיתי בחיים האלה או מתי שהוא בעבר שמגיע לי לסבול ככה, וואי אני במקום כל כך נמוך כרגע שאני ממש מנסה למצוא מילים עדינות להביע את עצמי כרגע. לא רוצה שאחרים/ות צעירים יותר ישליכו על המושג טיפול ממילותיי הכואבות המיוסרות חסרות האמונה כבר גם במע'. אחרי שקיבלתי תשובה שלילית יצאתי החוצה לחניה, ישבתי על ספסל ולא הצלחתי לעלות על הקטנוע אפילו ולרכוב. ראה אותי אחד האחים שהיה בסגורה, שאל אותי איך אני מרגיש והאם אני לוקח את התרופות שלי בזמן כמו שצריך (כמו ילד קטן וטוב שעושה מה שאומרים לו) כמעט התפוצצתי עליו. שאלתי אותו למה הוא שואל את השאלה הזו במקום לשאול מה שלומי כנבאדם? הסברתי בטון עולה כי נכנסתי אליהם עם טראומה אחת ויצאתי עם שלושה. אמרתי בדיוק מה חשבתי על כך שהרביצו לי לא לצורך, על כך שחוויתי שם מוות, התאבדות של בחור צעיר בן 27 וצפייה ב30 דקות החייאה של גופה עירומה מול עיניי, הוועדה שחררה אותך נכון, אני נזכר...הוא אומר לי, כן עניתי. הוצאתם לי צו אשפוז מחוזי כי אני פסיכוטי כשבכלל לא הייתי פסיכוטי. ברור שהוועדה שחררה אותי, אתם חיים בעולם מקובע של תסמינים והגדרות ולא עוצרים לרגע להביט על האדם שנמצא מולכם. הוא ניסה להשתיק אותי כי אנשים שמסביב כבר התחילו להסתכל, סיימנו את השיחה במהרה ב"אעביר את זה הלאה" ממש מעניין אותי...כשנכנס המאבטח לנקות במגבון חצי פנים של בנאדם קשור במיטה, רק חצי פנים לא את כל הפנים. למה רק חצי פנים? סיימתי את השיחה עניתי ותיבלתי, הוא לא דאג לי, הוא דאג לנקות את סימני הנעל שלו מהלחי שלי, לכן רק חצי פנים. לא היה לו באמת מה לענות, ישבתי בחניה עוד חצי שעה רועד ועצבני, מבולבל וקיצוני. הלכתי לנוח כבר מהחניה, הרס עצמי השתלט עליי ותפס את המושכות, אני התעייפתי. עכשיו צריך לשרוט את עצמי החוצה מבאר הכאב העמוקה והאישית שלי. ועזרה,אין.

אל תתייאש. תמשיך להיות איתם בקשר. אם זה משהו שאתה צריך וחשוב לך, יש כללים איך דברים עובדים. אין שום סיבה שתרגיש שמשהו שמגיע למישהו אחר לא מגיע לך, ומותר לך לבקש בצורה ברורה מה שמגיע לך. אם נהגו בך כך בעבר זה גם לא אומר שאתה פחות שווה ממישהו (אם חשבת כך, ואם כן אני מצטער), אלא שאותם האנשים שהתנהגו כך כלפיך פשוט לא היו מספיק טובים. זה דבר אחד כשלא עונים, ואני יכול להבין שזה מביא ליאוש, אבל לדעתך, אם לא תישבר מזה, אלא תחזור ותפנה אליהם וצעמוד על זה שדברים יזוזו כחלק מתהליך שמסוגל לשפר את מצב בריאותך (גום הפנו אותך אליו. נכון?), לדעתי זה יכול להוטציא אנשים מהאטימות שלהם. הרבה פעמים פשוט לא איכפת להם, וזו בעיה, ולצערנו לפעמים אנחנו צריכים לעשות עבודה קלה עד שדברים זזים, אבל כשהם זזים, טוב לנו. ואז אנחנו גם יכולים להרגיש טוב. דרך אגב, הבנתי שהרופא שלך במרפאה האזורית שלח אותך אליהם, ואם כך זו זכותך לפנות אליו, ולשאול מדוע הם לא קיבלו אותך כהמלצתו. יוסי, בהצלחה ואני איתך. חזק ואמץ.

תודה על התגובה, המשפט האחרון הדליק לי מנורה. זה מתיש ומייאש כי בזמנים הכי קשים כשהייתי צריך עזרה, אמרו לי תמתין...ותמתין..עד שאני נחלץ לבד עם הרבה כאב לחינם. אחזור ואנסה להבין מה עכשיו.