טוב, אז אתמול התחלתי קונספט חדש של פוסטינג בו באופן יומי (אשתדל) אפרסם ואנמק את השיר שבחרתי.

השיר היומי הוא בעצם יצירה, מוזיקה ללא מילים, מאת המלחין Yann Tiersen ששמה Lara's Castle.

המלחין הזה מוכר לרוב כיוצר הפסקול של הסרט הצרפתי Amelie, אחד הסרטים היותר נפלאים שצפיתי בהם (והאמינו לי, צפיתי וצופה בכל כך הרבה סרטים, שלא לדבר על כך שהרחבתי קולנוע בתיכון) ומאד ממליצה לכם... השפה אינה מכשול ברגע שנכנסים לסרט.

בקיצור, אני די בטוחה שאת היצירות המרכזיות בסרט כולכם יכירו לפי הסאונד ולא לפי השם.

ליצירה עליה דיברתי קודם לכן (Lara's Castle) נחשפתי והאזנתי רק אתמול (תודה לבורא הספוטיפיי).
תוך כדי שהקשבתי לה הייתי בצ'ט בער"ן עם מתנדבת שכבר נפגשתי איתה מספר פעמים בעבר כך שכבר הכרנו.
ממש בתחילת הצ'ט היא שאלה אותי שאלה, עניתי לה במשפט שלא חשבתי עליו יותר מדי, אך שקראתי אותו בפעם השנייה אמרתי לעצמי "וואו, את הולכת לכתוב שיר עכשיו", וממש באותו רגע, התחלתי לכתוב אותו, בו זמנית שאני מתכתבת עם המתנדבת... פיצול קשב-מולטיטסקינג שכזה.

שילוב של היצירה הזו, השיחה והמשפט, הביא לכך שתוך רבע שעה סיימתי לכתוב את השיר ואוי לי אוי, כמה שהתגעגעתי לכתוב שירים במעט זמן (הייתי בתקופה שלקח לי הרבה זמן לכתוב... שעה...)

היצירה הזו פשוט שפכה ממני את המילים.
הרגשתי שאני מתרגמת את התווים למילים, הרגשתי שאני חיה את היצירה הזו ברמה הכי גבוהה שאפשר.
כמובן שמן הראוי להעביר למתנדבת את השיר והיא כל כך שמחה שזה התוצר שיצא, מאחר והיא כבר מכירה אותי קצת ואת מה שעברתי, ופתאום לבוא בתחושה כל כך טובה ואולי אפילו שמחה (כתבתי שמחה בכל כך הרבה חשש ופחד) זה אחד הדברים היותר כיפיים מבחינתי.

הנה השיר למי שאולי מסוקרן. ממליצה למי שרוצה, להקשיב ליצירה תוך קריאת השיר.
וחברים, זו יצירה באורך של דקה וחצי...



וצימחתי

17.7.20

צימחתי אצבעות נוספות
כדי שיהיה במה לאחוז
נאחזתי באוויר

רצתי מהר
על קצות אצבעותיי
כשהאגם קפוא

קפצתי ואצבעותיי תפסו ענן
והרמתי את עצמי מעלה
ועמדתי על-עב

מבין אצבעותיי חומקות טיפות
של גשם שזה עתה
יצא מן המפעל

גרפתי אצבעותיי וגדשו במים
מילאתי גופי
מהן

וצימחתי כנפיים
כדי שאוכל לעוף
והאוויר אחז בי
והתרוממתי



מוצאי שבת נעימים לכולם ותחילת שבוע מעניין ובריא לכולנו...