אני קוראת את מה שכתבת ,ואני חווה את זה כסוג של אלימות ,לא צריך להרביץ כדיי להיות אלים,יש גם אלימות נפשית שמלווה נזיפות על בסיס קבוע ,תלונות ואנרגיות שליליות .רק אתה יכול לשלוט בחיים שלך כדיי שיראו אחרת וחס-וחלילה ,אני לא מעודדת להפרד אבל יש לעשות בדק בית ולהשמיע את קולך

היא חונקת,אני לא יכל לזוז,ממש קשה. גם כשעבדתי בחרתי בתחום שאיפשר לי להיות צמוד אליה יחסית ובשעות סבירות על אף שלא הרגשתי שאני מגשים עצמי ושמח מהיום יום שלי. העיקר שהיא תהיה מרוצה שאני זמין לה ומקרקר סביבה בדקת קריאה. גירושין זה טירוף,יש ילדים וכלכלית זה יקבור אותי. המצב שלנו טוב,לא רוצה לפגוע באיזון הזה. אבל נשים הכסף בצד- היא חו-נ-ק-ת וזה כבר שנים.

לא כתבתי לך על גירושין שזה המוצא האחרון. כתבת שיש איזון במצב שלכם ואחר-כך כתבת שהיא חונקת אז זה משתמע דווקא לזה שאין איזון. אישה לא אמורה"לחנוק"נפשית ובנקודה הזו אתם צריכים לטפל שניכם או עם צד שלישי

אח יקר תעמיד אותה במקומה. תדבר איתה בצורה רגועה,עדינה, אבל החלטית. תסביר לה שיש לך קווים אדומים, שאתה לא תיתן שיחצו אותם. תשדר כוח, עוצמה ורצינות. ותעמטד מאחורי המילים שלך. לא נולדת כדי לסבול, נולדת כדי לצבור חוויות טובות, חיוביות והמרגשות, ולא כדי להעביר את חייך בתסכול.

היי תנודתי. אני מסכימה עם אנטוניו. תקראו לי פרימיטיבית, אבל אשה לפעמים צריכה לדעת שהגבר שלה הוא גבר. אין כמובן הכוונה לנקוט חלילה באלימות, אלא פשוט להיות גבר ולהציב גבולות. דרך אגב, אותו דבר גם עם אשה., ובכלל בין בני זוג. צריך לשמור על קווים שלא עוברים אותם גם בתקופות מורכבות.

אסביר יותר,כשעבדתי איכשהו היה לי אוויר והיא התחשבה.. מאז פוטרתי במקום לתת לי space לפתח עצמי ולצאת מיזה(ויש לי המון רעיונות וכיוונים) היא חונקת,רוצה שאהיה האמא בבית צמוד לתינוקת שלנו כאילו אני אופר,זה משאיר לי אפס זמן לצאת מהמצב של חוסר עבודה לתפקיד שאני רוצה או רוצה לבדוק,ואז היא מתלוננת- למה אתב לא עובד?היא לא נותנת לי לזוז!גם כשהיא עם הילדה,אני מרגיש שאסור לי לצאת,צריך ״לעזור״ שאני לא יודע מזה אומר מעבר למה שאני עושה כל הזמן. פאק קיבינימט איך הגעתי למצב הזה!? תודה לכולכם.

כדאי מאוד שתשבו ותדברו בתיווך איש מקצוע על הציפיות שלכם אחד מהשני , ברור שלשניכם לא טוב , ואף אחד מכם הוא לא הצודק. יש מטפלים שעובדים עם קופות החולים , הייתי במקומכם מתייעץ עם רופא המשפחה או המוקד הטלפוני , או שניהם.

מבינה שהתפנית קרתה כשפוטרת. אתה צריך לשאול את השאלות ;האם היא כועסת עלייך שפוטרת?,האם היא חסרת ביטחון לגביי המצב הכלכלי ,אולי היא מפחדת שלא תמצא עבודה בזמן הקרוב ?האם היא עובדת ומביאה משכורת לבית. אתה צריך להבין את כל התמונה ולמה השינוי בהתנהגות שלה.פיטורין זה משבר בזוגיות ומבחן טוב גם לכמה זוגיות חזקה

אנדי צודקת לגמרי. אם היא החריפה את ההתנהגות שלה אחרי שפוטרת, אז באמת היא אשה חונקת וקשה. במקום להרים אותך, להעצים אותך, היא מורידה אותך יותר מטה

כל עבודה מכבדת ,ואולי הדבר הכי בריא בשבילך זה באמת לצאת ולעבוד ולא להיות בבית כל היום... צריך מרחק אחד מהשני גם בתקופות יותר קלות ,השאלה למה אשתך עושה "חשבונות "איתך

שלום לך יקר, מציעה שתשב עם אישתך ותגדירו עם דף ועט חלוקת תפקידים ברורה בבית. יכול להיות שהיא עצמה מרגישה מתוסכל ושקשה לה. אינני יודעת בת כמה התינוקת שלכם אבל לפעמים גם לנשים ממש לא קל להתרגל לעובדה שהן פתאום צמודות לתינוק שתלטני ודרשני 24/7. האם אישתך עושה פחות ממך? אולי היא איננה מבינה את הזמן שנדרש ממך עכשיו בכדי לפתח את העסקים שלך ויכול להיות שהיא חושבת שאם אתה בבית אז זה הזמן שתהיו שיוויוניים בגידול הילדה. חשוב מאוד שתשבו ותבררו מה הציפיות של כול אחד מהשני ואיך ניתן להתמודד איתן ללא איומים...מה דעתך?

ההרגשה שאשתי לא רוצה לראות אותי נח רגע. שיתפתי אותה. דף ועט זה קצת גדול עליי אני חושב. אני מבולבל. מרגיש שהזוגיות והאחריות מגבילים אותי.

המתקפות הולכות ומתגברות לעזאזל. אוף אוף אוף. היא לא רוצה שאשה רגע,לא רוצה לראות אותי נח. מקסימום- שב בבית ואל תזוז,העיקר לא להיות עם עצמי. ממש מעצר בית עם קצין מבחן צמוד.

הי יקר, לא יודעת כמה זמן אתה נשוי וכמה זמן יש לך ילדה. המעבר להורות קשה גם לגברים וגם לנשים - החופש נשלל!!! היא נשלל לא רק ממך אלא גם מאישתך שצריכה לנייד את עצמה 24/7 סביב תינוקת שמנהלת לך את החיים (אפילו לשרותים אי אפשר ללכת בלי שיקראו לך...), לפעמים יותר קל שיש הרבה ילדים קצת יותר גדולים והם מעסיקים האחד את השנייה כשיש אחד ובעיקר כשהוא הראשון - זו מכת מוות לתחושת החופש. אני כותבת לך כאמא להרבה ילדים כך שאין כאן מישהי שלא אוהבת ילדים. אבל את האמת צריך להגיד.... הדברים מתאזנים אחר כך - זו רק תקופה. מציעה לך לפנות יחד איתה לייעוץ זוגי - עכשיו. לפני שהדברים מתדרדרים. מייעצת לך לנסות להבין גם מה עובר עליה - גם היא אמא חדשה ולא מכירה את המצב. שיחות גלויות ומשותפות עשויות להועיל פלאים. חשבו גם אם אתם יכולים לגייס עזרה ולאת קצת בלי הילדה....

תנודתי יקר, הפוסט של נכתב ב2020, והנה הוא עלה שוב. אני מקווה שמאז הדברים בינך ובין אשתך הסתדרו. בכול מקרה, גם עבורך וגם עבור מי שקורא לפעמים הפרשנות שלנו את האחרים מסולפת. יכול להיות שאשתך מודאגת יותר מהנצב הנפשי שלך ורוצה שתמצא עבודה כדי שלך יהיה טוב?, יכול להיות שלה עצמה יש פחדים וחששות ממצב של חוסר עבודה?, יכול להיות שזאת הדרך שלה לתקשר איתך עכשיו?, ולמה אתה חושב שהיא מאשימה אותך שאתה לא עוזר? , האם אילו דברים שנאמרו? - הדרך הטובה ביותר לתקשר היא לשבת בשקט (רצןי מחוץ לבית) ולדבר את הרגשות כמו: " תראי, אני עצמי מודאג ולחוץ מזה שאין עבודה, כשאת עושה .....ואומרת..... אני מרגיש שאת מבקרת אותי ומבטלת את הדברים שאני כן עושה ונותן, מה את מרגישה?, האם יש דרך שנוכל ביחד לצלוח את המשבר הזה כששנינו נצא טובים ממנו?, מה דעתך?