הגוף שלך רעב, בגלל זה את לא מצליחה "לעמוד בפיתוי". הוא מנסה לשמור על עצמו ולכן יוצר אצלך דחף לאכול כדי שהוא יוכל לקבל את מה שהוא זקוק לו. זה יכול להיות להתפתח למעגל אכזרי ואינסופי של צמצום-אכילה-הקאה וחשוב ממש שתעצרי את זה כשזה עוד יחסית בהתחלה. כל עוד את נותנת לגוף שלך פחות ממה שהוא צריך, הוא ימשיך לסמן שהוא רעב.

הי יקרה, ללא קשר להגדרות, זה בהחלט נשמע שהפרעת האכילה הולכת ומסתבכת, וכפי שנכתב לך פה, מתפתחים מעגלים שקשה לשבור אותם ועלולים להחריף. צמצום משמעותי באכילה ושליטה נוקשה לרוב מתפתחים אחרי זמן מסוים לכיוון הזה, התקפי האכילה האלו הם תוצאה ישירה ומאד טבעית של גוף ונפש רעבים, ועד שהאכילה לא תהיה יציבה ומאוזנת, סביר להניח שיהיה מאד קשה להפסיק התקפי האכילה, שמובילים לסימפטום נוסף חמור שזה ההקאות. האם את מקבלת עזרה כלשהי?

התקפי האכילה יכולים להחריף ויכולים גם לא, ובהתאם לכך האבחנה יכולה להשתנות לבולימיה ויכולה גם לא. מכיוון שבהגדרה של בולמוסים מתייחסים לכמות אוכל גדולה ביחס למה שרוב האנשים היו אוכלים באותו פרק זמן, כנראה שמה שאת חווה לא היה מקבל כרגע את האבחנה של בולימיה, אבל זה יכול להתפתח לכיוון הזה, ובכל מקרה, נשמע שזה מעורר בך מצוקה רבה, ללא קשר לאבחנה. כאמור, מה שאת מתארת נשמע כמו מהלך נפוץ וטבעי מאד שקורה אחרי תקופה של צמצום והגבלה, ואני מציעה שתנסי להתייחס לשינוי הזה לא ככישלון, אלא כתמרור אזהרה שמנסה לומר לך שאי אפשר להמשיך לחיות בתנאים של צמצום ורעב, ושאת צריכה לחזור להזין את הגוף שלך באופן נכון ויציב. זה הדבר היחיד היחיד שימנע את הבולמוסים ואת החרפתם. 

את נשמעת בחורה עם המון כוחות לשליטה, את מטופלת וזה מעולה . תנסי להפנות את הכוחות האלו להצמדות לתפריט...כל משחק מזיק, אולי תנסי לבנות תפריט שאת יותר מחוברת אליו?