שלום. אני בת 41, מתמודדת עם כמה מחלות שקופות, חרדות, דכאון וכו'.
תמיד הייתי בטוחה שלי זה לא יקרה כי אני כל החיים משתדלת לשמור על יחס בריא לאוכל וכמותו. אבל בשלב מסויים הבנתי שהיחס לאוכל שנראה לי בריא לא מונע ממני לפתח התנהגות לא בריאה. קל לא להגזים כשאין אוכל או עסוקים במשהו או מחוץ לבית. אבל בשנה-שנתיים אחרונות חוץ מהעבודה אני בבית ויש אוכל, אני לא מצליחה לעצור. כל הזמן מחפשת מה לנשנש וכל הזמן דואגת לא להיסחף עם קלוריות. גם על פירות ירקות הרבה פעמים חייבת לעצור את עצמי, לא מתקרבת למאפים מתוקים או תבשילים אתירי שומן ופחממות. אני עם BMI תקין אבל המשקל בהדרגה מטפס ונהיה יותר ויותר קשה להחזיק את עצמי בידיים.
מחפשת אבחון וטיפול למצב שלי. זה לא מחשבות על אוכל, זה יותר חיפוש גירוי חושי כנראה, אני נהנת מהאכילה עצמה, לא רעבה לפני ולא מלאה אחרי. בגלל שאני כל הזמן אוכלת אז אני אף פעם לא רעבה. כל פעם שאני מעסיקה את עצמי בתחביבים בקריאה או בלמידה בבית, זה לא פוחת אלא מתגבר וממש חייבת לנשנש משהו תוך כדי.
רוצה להשתחרר מהתלות הזאת, רוצה להגיע למצב שאני אוכלת ארוחות ולא מנשנשת ביניהן.

קצת היסטוריה: גדלתי במשפחה עניה וחוויתי תקופות רעבות גם בבגרותי, אוכל תמיד היה סימן ליציבות סוציואקונומית. ודברים שגרתיים היו בשבילי נחשקים מאוד.
דימוי הגוף שלי נמוך והוא לא קשור למשקל, יש עיוותים ודיספרופורציות, חלקם מולדים, חלקם נרכשים אחרי פציעות וניתוחים. על המשקל שמרתי מאז גיל ההתבגרות (עד אז הייתי בתת משקל), ראיתי שיש נתיה לעודף משקל ולא רציתי להגיע לעודף. בלי דיאטות או איסורים, רק להגביל קצת את הכמות בתקופות שאני לא שורפת הרבה.