יכול לענות לך על זה מתוך ניסיון אישי שלי, לקחתי את רוב הכדורים במהלך חיי ונגמלתי מכולם במכה אחת. היו לי שני סוגים של גמילה: מהכדורים שמדווחים שקל יותר להיגמל מהם, הקושי העיקרי בגמילה היה חוסר האונים שבהתמודדות לבד עם הסמפטומים של הדיכאון יותר מאשר עם הדיכאון עצמו, שהם כמובן נידודי שינה וחוסר תיאבון. לקח לי בערך חודש של להתמודד עם זה ולסבול עד שהגוף חזר להתמודד עם זה בעצמו (לא בצורה אידיאלית אבל במינימום שמאפשר להמשיך לתפקד באופן תקין). מנגד, מהכדורים הידועים לשמצה בגמילה הקשה שלהם (במקרה שלי, סרוקסט) נוספו שני סימפטומים לגמילה; הראשון, שהופיע בממוצע אחרי שבוע, היה תחושת מכות חשמל במוח (נקרא Brain zaps) שהיו תוקפות כל חצי דקה בערך, גורמות לחוסר נעימות, בחילות לפעמים ולתחושה חזקה בחזה כאילו הלב שלך עוד שנייה מתפוצץ. זה הקושי העיקרי בגמילה, שגרם לי להיכנע ולקחת כדור ולחיות עם זה. בפעם הראשונה שהצלחתי (ומאז אני כבר שנתיים ללא כדורים), מכות החשמל האלה נמשכו כחודש וחצי עד שפסקו לחלוטין. ואז הגיע החלק הקשה יותר, שהוא הדיכאון הכי קשה ועמוק שאי פעם היה לי. פה אתה מגיע למצב שאתה לא מסוגל להיזכר בחיים שהיו לפני הדיכאון ואתה עיוור לאפשרות שיום אחד כבר לא תרגיש כך. זה כל כך עוצמתי שאתה שוכח מכל מה שהיה לפני הדיכאון והמחשבות שהופכות אובדניות וחסרות תקווה עוברות להתגורר אצלך בראש דרך קבע. בעצתו של נוירופסיכולוג מארה"ב שהתייעצתי איתו באחד הפורומים, שטען שכרגע בגלל הגמילה מאגרי הדופמין וסרוטונין במוח שלי מרוקנים, ושיקח להם בין 3-9 חודשים להתחיל לייצר מחדש. הוא הבטיח לי שאחרי התקופה הזו אני פשוט אצא מזה והפציר בי לצרוך שני תוספים בשם 5-htp ו-L-tryptophan שהם בעצם חומצות אמינו שהופכות בדרך כזו או אחרת לסרוטונין ולתת פוש למוח להתחיל לייצר. כשהאמנתי בהנחה שיש "מדע מדוייק" מאחורי זה, התייחסתי לזה כמשהו זמני שצריך לעבור ואפילו תאריך תפוגה יש לו. הדיכאון עבר כעבור 4 חודשים, בשלמותו, אפשר לומר ביום בהיר אחד שבו התעוררתי שונה, וזה היום בו אנשים שהכירו אותי שנה ראו אותי צוחק ורוקד ומחבק בפעם הראשונה כאילו מי שהם ראו רק יום לפני נחטף והוחלף. הדיכאון עדיין מרחף לי מעל הראש תמיד, אבל הוא הרבה יותר נסבל, ואני יודע לזהות מתי הוא מתחיל שוב ולעשות הכל כדי לדאוג שהוא יעלם באותו שבוע. מקווה שעזרתי, בהצלחה.

לא סובל מחרדה לכן לא אהיה יהיר ואדבר על זה. בעניין התוספים, מחקרים יש לפה ויש לפה, אני מאוד סקפטי לגבי השפעות של תוספי תזונה טבעיים שנועדו להחליף כדורים, מבחינתי אלו השפעות זניחות, אבל הרעיון שחומצת אמינו שעובדתית הופכת לסרוטונין קרץ לי כי הוא הרגיש לי לגיטימי, טריקים פסיכולוגיים פחות עובדים עליי, אבל פתאום אחרי ארבעה חודשים ביום בהיר אחד קמתי שונה, בעקבות התוספים, בתוך פרק הזמן שהרופא הבטיח. כמובן שזה דעך מאז אפילו שאני צורך אותם באופן יומיומי, אבל אני יציב מאוד כבר תקופה ארוכה. אני לוקח אותם בתורות, קופסא קופסא. למיטב הבנתי אסור לערבב. מעבר לזה לא עושה כלום. מת לחזור לספורט (הייתי אפילו אלוף הארץ בהרמת משקולות ופרשתי בגלל הדיכאון!), ניסיתי כמה פעמים מדיטציה אבל פחות התחברתי, בשורה התחתונה ההתמודדות הכי טובה שלי עם המצב היא לנתח את הדברים שהכי מפחידים אותי, מדכאים אותי או מעסיקים לי את הראש ו"מרחפים" מעליי ותמיד יעכירו את ההרגשה שלי גם אם לא אחשוב עליהם ישירות. פרק את הבעיה לבעיות קטנות ותפתור אחת אחת, ותגלה שמה שהציק לך והעכיר עליך אולי לא כזה גדול וכבד כמו שאתה עושה ממנו. הרבה פעמים אנחנו חושבים על משהו מסויים וכל פעם שהוא יקפוץ לראש נרגיש את הבום הזה בחזה ובבטן, ואוטומטית המוח ינפח את הדבר הזה להרבה יותר גדול ממה שהוא. ברגע שתפרק אותו לגורמים קטנים יותר, ותשאל את עצמך מה דעתך על כל אחד מהדברים הקטנים, האם הם מציקים לך באמת או די שוליים, מה הם גורמים לך להרגיש ולמה והאם יש סיבה שזה יגרום לך רע מלכתחילה? ברגע שתגיע למצב שתבין שעם גורם א' אפשר להתמודד די בקלות, גורם ב' סתם מעלה בך אסוציאציה שלילית, גורם ג' לא מפריע לך באמת כמו שחשבת ועם גורם ד' אתה דווקא סבבה, תגלה שקצת לא הגיוני שאתה בסדר עם כל הגורמים הקטנים אבל מוכה תחושת חרדה וחוסר אונים כשאתה מדמיין את המכלול. בעבודה מתמדת תבין שהרבה בעיות הן לא באמת כאלה בעיות אלא לכל היותר חוסר נוחות זמנית, או שמחשבה לא ריאלית והגיונית בשום צורה פתאום תתפש בעיניך כלא הגיונית ופשוט תזנח אותה. בצורה הזו גם אתה מנתק את החיבור בין המחשבות על דברים מסויימים לתחושה המגעילה שעוברת בבטן ובחזה, והם פתאום לא יתפשו בעיניך כשליליים או משמעותיים. טיפ קטן ממני, מקווה שיעזור לך כמו שעזר לי.

כתבת שכשאתה מרגיש שעננת הדיכאון מגיעה אתה דואג שהיא תעלם..איך בדיוק אתה עושה את זה? ניסיתי ספורט, ניסיתי אומגה 3, ניסיתי מחשבות חיוביות, אבל זה לא עזר. כשזה מגיע זה נוחת עליי. אני רואה את זה כמעט כמו סרטן של הנפש. אצלי לפחות הדיכאון או החרדה זה משהו ממש פיזי. הגוף אומר דבר אחד והנפש משהו אחר. אני יכול להיות עם חברים ושמח והכל ופתאום בלי שום סיבה זה צונח עליי. אין לי מחשבות אובדניות ואני לא חושב שהחיים לא יפים ובסך הכל טוב לי ובכל זאת זה נוחת עליי כמו עיט על טרף. זה הבאסה.

אני אענה על כל השאלות ששאלת: ביום שרוצים לקחת אותם עושים זאת בהדרגה (כן עניתי למה שכבר אתה יודע) לגבי השאלה של מינון הציפרלקס של הבדל בין 5 ל 10 מ"ג נראה לי שקשה יותר ב 15 אבל אולי זה אותו הדבר גם לא יודע להגיד. פריזמה לא יודע יש תרופות שיש עליהם תלות גדולה הן בעיקר התרופות SSRI או התרופות שלוקח 3 שבועות עד 6 שבועות להשפעה שלהם אז גם להיפטר מהם לוקח זמן דומה ויש תופעות לוואי בגמילה כמו גהנום עלי אדמות בכל אופן זה מה שאני הרגשתי. יש הבדל בין כל קבוצות הכדורים שאתה מציין פה. תרופות נוגדות דיכאון (אומרים גם חרדה לדעתי לא): ציפרלקס, פרוזק, וכל התרופות מהדור החדש וה SSRI של הנוגדי דיכאון, הם תרופות שלוקח 3-6 שבועות כדי שישפיעו בכלל וגם תופעות הגמילה שלהם סיוט בסוף השימוש כשרוצים להפסיק זה כמעט בלתי אפשרי. וגם הרופא כל פעם שתבוא אליו יאמר לך "בטח אתה לא מרגיש טוב אתה צריך לחזור למינון שלך של הכדור נוגד הדיכאון" ככה שאתה תמיד תהיה קשור לחרא הזה. בתרופות מסוג מרגיענים או מרגיענים עמוקים: מדובר על פאזה שונה לגמרי, כמו התרופות סרקוול, אריפליי, פנרגן, קלונקס ועוד... אלו תרופות נוגדי החרדה ונקראים ולפעמים נותנים גם התוויה של אנטי פסיכוטים לחרדה יותר משקיטים את האדם מרגיעים אותו. התופעות גמילה שלהם פחותות מאלו של ה SSRI ונוגדי הדיכאון אם כי יש תופעות לוואי בגמילה גם להם אבל בעוצמה הרבה יותר פחותה. אבל יש... אפשר לקחת ציפרלקס כל החיים להגיד לך שזה בריא? כל דבר שמתערב בגוף האדם לדעתי זה לא בריא כשהוא לטווח ארוך לי זה פגע בתפקודים מסוימים בגוף הציפרלקס ככה שלדעתי מי שממש לא יכול ועל סף אובדנות ייקח את התרופה לפרק זמן מסוים וגם יהיה במעקב לצאת מזה, אם יש אפשרות אחרת לך על זה לא למהר לקחת תרופות SSRI. התשובה הקונקרטית שלי היא כזו: אם יש דרך אחרת לך עליה, אם אתה על סף אובדנות אז אין ברירה קח תרופות SSRI, לא נותנים אותם לכל אחד, כיום מחלקים אותם כמו סוכריות וזה לדעתי אסון לאומי, אם יש לך חרדה אתה יכול לקחת משהו באופן נקודתי ולנסות לבדוק מאין היא באה ולנסות לטפל בה ולא בסימפטומים שהיא מציגה. אתה יכול לשאול כל שאלה שעולה על רוחך אני כל מה שאני כותב זה מניסיון. אני רוצה להוסיף שאת כל "תופעות הלוואי" וההתייחסות שלי אליהם אני כותב מגוף ראשון כלומר מהחוויה שלי האישית בלבד, יש כאלו פה שלא חוו את אותה חוויה כמו שלי מהרבה סיבות פזיולוגיות ואולי רוחניות נפשיות. ככה שאין להסמך על מה שכתבתי אך יש להתייחס אליהם כמו עוד חוויה של בנאדם שחווה התנסות בתרופות שציינת.

שאלה טובה למה... לא אתפלא אם יש תמלוגים לתרופות מסוימות. בקשר לסרקוול אל תיקח יש לזה תופעות לוואי בלתי נסבלות עדיף לקחת פרפנאן תופעות לוואי הרבה יותר פחותות מהסרקוול וגם אפשר לתפקד איתו. מועקה בבטן זה סטרס כנראה שאצלך זה בא לידי ביטוי בבטן, ציפרלקס לא הותווה בהתוויה מלאה לחרדה אומרים שזה מקל בחרדה כי זה עושה אותך HI, אבל יש כדורים שהתוויה שלהם הם חרדה כמו מה שכתבתי, אפשר לקחת פרפנאן זה יותר קל מהציפרלקס, לכל כדור יש תופעות לוואי אבל הפרפנאן ממה שיצא לי להכיר הכי פחות, וגם פיתוח תלות קטן מאוד. הציפרלקס לא יפתור לך את הבעיה של הדיכי זה יפתור את הסימפטום אבל לטפל בעצמך זה יהיה הדבר הכי טוב שתעשה. להבין ראשית מדוע הדיכי וללכת לקבל טיפול וכלים כדי לדעת איך פשוט לא להיות בדיכי ופשוט לפתור את זה. להבין את המציאות ולהבין איך אתה יכול לשנות את המציאות בכוחך כי בתכלס כדור לא יעשה אותך שמח יותר אלא יטשטש אותך ויגרום למציאות שלך לא להיות כזו מאיימת.

וולבוטרין לא מכיר. יש תרופות שההתוויה היא למשהו אחד אבל נותנים אותה גם לחרדות. כמו שסימבלטה ידועה גם כמשכת כאב. התוויה משהו אחד ושימוש משהו אחר.

וואלה משהו שעבד לי טוב מאוד ואני עברתי תקופה ארוכה על בשרי של ניסיון וטעייה כדי להתאים לעצמי את הטיפול הנכון. הייתי ממליץ לך ללכת לעשות בדיקת דם ולמודד כמה ויטמין B יש לך בגוף ואם יש חוסרים וגם לבדוק רמות דופאמין וסראטונין במוח - במידה וזה תקין הייתי ממליץ לך לקחת איזשהו ממריץ כמובן בהתייעצות עם רופא כמו רטלין / או ויויאנס (שלי עושה עבודה מאוד טובה, בתור אחד שרעדת עם קונצרטה או רטלין) תכלס הויויאנס גרם לי לצאת מזרם המחשבות שיש לי על בסיס יומי שגורם לי להימנע מלהתמודד עם החיים האמתיים בגלל הקוף המדבר הזה!!!! אני לא יודע מה יעזור לך אבל תכלס הכל זה מאזן לא נכון במוח בכימיקלים, תבדוק את זה תאזן את עצמך ותבלה מהחיים יותר!. זוהי דעתי בלבד! גם ספורט מעודד דופאמין וכו'

יואב השאלה שלך מאוד חשובה. אני עברתי טראומה מאוד גדולה בעקבות גמילה מציפרלקס ולצערי אף אחד לא הכין אותי לזה. אני חושבת שיש מעט מאוד מודעות בקרב הצוותים הרפואיים לגבי תופעות הגמילה ודרכי הטיפול,בפרט רופאי משפחה שבקלות נותנים תרופה אבל מה הלאה? מה עם המטופל רוצה להיגמל משלל סיבות? הריון וכד? אז ככה את רוב המידע השגתי דווקא ברשת,מאנשים כמוני שעברו את הסיוט הזה. אספר לך על הניסיון האישי שלי: לי היו 2 ניסיונות גמילה, הראשון אחרי שנתיים בערך של ציפרלקס - מלבד צמרמורות והרגשה של שפעת שחלה לאחר כשבוע- לא היה משהו מיוחד. מתארת זאת כגמילה קלה יחסית. אבל החרדות חזרו אצלי אחרי תקופה בלי התרופה ואז חזרתי לקחת. לקחתי בערך 5 שנים,סבלתי ממיגרנות קשות שהתרופה להן מתנגשת עם הציפרלקס ואז בעצת הנויורולג החלטתי שאני מפסיקה. הלכתי לרופא משפחה,אמר לי לרדת מ10 ל5 במשך שבוע. כך עשיתי. בהתחלה חוויתי רק תופעות לוואי פיזיות מחרידות,נפשית הייתי בסדר. הרגשתי בחילות איומות,Brain zip, עייפות, צמרמורות,חולשה. בשלב מסוים לא יכולתי לתפקד וללכת לעבודה. השלב הזה נמשך אצלי 3 שבועות בעוצמה גבוהה. אחכ לאט לאט חלפו תופעות פיזיות והחלו תופעות נפשיות - בהתחלה תחושת דריכות,בהמשך דיכאון ומחשבות שליליות,קושי להרדם או לחילופין שינה ממושכת. בהמשך ביום אחד,חטפתי התקף חרדה בעוצמה גבוהה שלא ניתן לתאר. קושי לנשום, רעד בכל הגוף,דופק מהיר,תחושת עילפון,הרגשה שאני משתגעת. אחכ דהריאליזציה ממושכת, הרגשה שאני לא במציאות,שכלום לא אמיתי. אז התחילו גם מחשבות אובדניות-ופניתי לפסיכיאטר שהציל אותי. דר ליעד. התחלנו עם קלונקס,חזרתי לציפרלקס ואף העלנו מינון ל15 מג כי ה10 כבר לא השפיע כמו קודם לכן. עד עכשיו ממשיכה עם ה15,מרגישה יותר טוב. לא מסוגלת להעז לחשוב על גמילה נוספת. אבל מי שכן מחליט ללכת על זה ממליצה לעשות את זה רק בליווי של פסיכיאטר,לשלב פעילות גופנית ולקחת קצת חופש מהעבודה החל משבוע שני לגמילה.

יואב,ממה שקראתי במאמרים וכו יש כל מיני דרכים כדי לעשות את הגמילה יותר קלה,כגון מעבר לתרופה שזמן הפירוק שלה יותר איטי. (כמו פרוזאק,שסה דומה לציפרלקס רק דור ישן יותר) דרך נוספת זה להוריד מינון בהדרגה למשך מינימום שבועיים בליווי קלונקס ושילוב פעילות גופנית. למה לא עברתי לתרופה אחרת? כי מרבית התרופות לחרדה הן מקבוצת ה SSRI וזה מתנגש יחד עם תרופה של טריפטנים שרציתי לקחת נגד מיגרנות. וגם חששתי לגבי העתיד אם ארצה להכנס להריון אולי ציפרלקס יסכן את העובר וכו האם הגמילה יותר קשה ככל שלוקחים זמן ממושך את התרופה? אין לכך הוכחה מדעית אבל מניסיון שלי חושבת שכן. בנוסף לדעתי יש גם סבילות של התרופה,בשלב מסויים אותו מינון לא משפיע,שזה מה שקרה לי ונאלצתי להעלות את המינון. שזה קצת מלחיץ כי זה מעין מדרון חלקלק שסופו לא ידוע. בכל אופן,אם אתה אכן חושב על תהליך הגמילה אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות: האם הכרחי להפסיק? למה דווקא עכשיו? התרופה סהכ משפיעה עליך טוב? במידה ולא ,האם ניתן לעבור לתרופה אחרת? אם ענית לעצמך על כל השאלות ואתה בכל זאת רוצה להיגמל,תכין את עצמך. תבחר פסיכיאטר עם המלצות, רצוי תמיכת פסיכולוג בתהליך. להפחית סטרס בעבודה, חיים אישיים וכו עד כמה שניתן,לשלב פעילות גופנית -חשוב! ,תזונה בריאה. חשוב לי להדגיש,יש כאלו שנגמלים בקלות,כל אחד והגוף שלו. לא בהכרח אצל כולם יהיה קשה. גם אני ממש הייתי שמחה לתגובה מהפסיכיאטר של אתר כמוני.

ברק, אני שמחה שהצלחת להיגמל בסופו של דבר. כמו שציינתי,לדעתי צוותים רפואיים לא מודעים להיקף של בעיית הגמילה ולשלל הסימפטומים והכי קל זה להגיד "כנראה שהחרדות חזרו" כפי שאמר לי רופא המשפחה בכזו קלות ראש. ואני לא מאשימה אותו..פשוט אין מודעות. מדהים כמה מידע זהה של תופעות הלוואי יש מאנשים ברשת וכמעט כלום בספרות הרפואית. לדוגמה זרמים חשמליים במוח,לך תסביר לרופא שיש לך זרמים במוח- התביישתי אפילו להגיד את זה שלא יחשבו שהתחרפנתי. וחיפוש קל ברשת הניב תוצאות של שלל אנשים שנחשפו לתופעה. מה שאומר שככל הנראה היא קיימת ויתכן שאף בהיקף נרחב. אבל זו גם הבעיה,שלסובלים מחרדות משייכים את מרבית הסימפטומים לחרדה ולא תמיד הדבר כך. לגבי פסיכיאטר -מאוד משנה מה הגישה שלו, אם הגישה היא של תרופות בלבד,זה פשוט לא ילך. צריך לראות את המטופל בגישה הוליסטית ולדעת גם מתי להפסיק את התרופות ומתי לא. אצלי אישית,הוא ממש הציל אותי. לא יכולתי לצאת מהבית מרוב חרדה,ולאט לאט הוא הוציא אותי מזה. הסביר בסובלנות וכו,היה זמין גם כשהיו לי תופעות לוואי. וגם אני בליווי פסיכולוגית, בסוף העבודה היא בעיקר שלנו,עם עצמנו. רק צריך מי שיאמין בנו שאפשרי להרגיש יותר טוב ולחיות חיים נורמלים

למה אף אחד מהפסיכיאטרים שבפורום הזה, ובמטפלים קלינים ורוקחים לא מצאו לנכון לתת תשובות ולהגיב על הפוסט המאוד רציני הזה??

יואב יקר. בעקבות הפוסט שלך והתגובות של כל חברי הקהילה אנסה למצוא פסיכיאטר שיתנדב לעשות לנו סדר בכל השאלות החשובות הללו. אתה בהחלט צודק בבקשה. הבעיה העיקרית היא שהמומחים בקהילה כולם מתנדבים ולא תמיד פנויים לתת את המענים/התשובות/הפוסטים שהגולשים שלנו כך כך זקוקים להם. אבל שמתי את הדבר למטרה. תודה רבה לכולם!!!

שלום לך, אין כיום מחקרים המעידים באופן ברור על כך שיש נזק כלשהו בנטילת נוגדי דיכאון לשנים רבות. כרגיל, שוקלים את הסיכון מול הסיכוי, גם לאי לקיחה של נוגדי דיכאון יש נזקים רבים במקרים בהם הם נדרשים (ולא רק רגשיים). בליווי איש מקצוע הפסקה של נטילת התרופה איננה דבר מורכב לרוב, בסה"כ האזהרה היא לא להפסיק בבת אחת על מנת לתת לגוף להסתגל. בכל מקרה טרם תחילת הטיפול שווה לעשות שיחה פנים מול פנים עם פסיכיאטר ולהציף מולו את כל ההתלבטויות.

גמילה שלי מאד קשה , אינני רוצה בכלל להגמל מה איכפת לי אם אקח כל החיים וארגיש מצין תפקוד10?? לצערי הפסיקו את התרופה והיא לא משווקת בארץ אסיול 5 אין לי חרדות או דכאון אלא אי שקט עם אסיול 5 לעיתים גם חצית התרופה הרגשתי כאדם רגיל כנראה שאצלי זה הרפית השרירים מיום ההפסקה בעל כורחי המצב נהיה בלתי נסבל חולשות ודופק מהיר לחץ דם גבוה,שמשגע אותי , כל התרופות שניתנו לי כתחליף עשו לי יותר גרוע יתכן והן תרופות גינריות לא אורגינליות, כרגע אני עומדת בפני שוקת שבורה, ואינני יודעת איך להמשיך נראה לי שגם הרופאים לא יודעים, איך לעזור לי ומה מתאים לי הם מנסים אבל אני מקבלת מאוד קשה תרופות בכלל הגוף שלי מגיב לא טוב לתרופות, כמעט ולא לוקחת תרופות חשבתי על ולריאן טיפות ישנות שניתנו להרגעה ,האם יש למשהוא ידע לגבי ולריאן??

אציין שממרבית המאמרים שקראתי ההמלצות די זהות והן: ירידה הדרגתית במינון תוך מעקב צמוד של פסיכיאטר. לעיתים הירידה במינון תתכן עד חודש ואף יותר. במידה וחווים סימפטומים ניתן לעבור לתרופה עם זמן מחצית חיים ארוך יותר,כלומר פירוק איטי יותר של התרופה כגון fluoxetine גם אם חווים סימטומים לזכור שזה זמני ולרוב חולף. מעבר לזה מרבית המאמרים מסכימים שחסר מידע בנושא התופעה ודרכי הטיפול ולכן דרוש מחקרים נוספים ( מה שיכול להסביר את חוסר הידע של הצוותים הרפואיים לגבי התמודדות עם התופעה)

אין אינטרס כלכלי לממן מחקר על גמילה מתרופות לכן אין ידע על גמילה . פסיכיאטר אינו יודע מהם תסמיני הגמילה לכך צריך ידע ייחודי של נוירולוג מתמחה שיודע לזהות מה ההשפעה של הגמילה על מערכת העצבים ומעבר לכך ידע נוסף וייחודי על הפרשת הורמונים שונים . ישנן מרפאות מתמחות בגמילה והן מעטות אם בכלל קיימות ( לדעתי יש כאלה ). הייתי פונה לנוירולוג מומחה .

לפי דעתי גמילה מנוגדי חרדה לא שונה מגמילה מסם.מאחר והתרופה מנוונת תאי עצב שבאופן תקין פועלים למנוע דיכאון / חרדה ובעת התערבות תרופתית המנגנון הטבעי נפגע ויש רגרסיה שניתן לאזן עם תספים מיוחדים שפועלים על המערכת העצבית . ולכן צריך נוירולוג // רופא מומחה לגמילה. באופן אישי פעמיים סירבו לסייע לי להיגמל אם כי לא פניתי למומחה הנכון ונגמלתי בעצמי בהדרגה .