שלום רותי, זה באמת מאד מאד קשה לצאת מהפרעת אכילה לבד, ללא עזרה. בהתמודדות עם הפרעת אכילה לרוב רצוי לשלב בין טיפול פסיכולוגי, דיאטני ופסיכיאטרי, ובמקביל מעקב רפואי. אפשר לפנות באופן פרטי לאיש מקצוע מהתחום והוא יכול להפנות ולייעץ לגבי שאר אנשי הטיפול שכדאי שיהיו מעורבים. את יכולה לפנות באופן פרטי או למרפאות של קופת חולים (דרך רופא המשפחה) או משרד הבריאות. כמובן שאם המצב חמור יותר אז יש אפשרות גם לאשפוז יום או אשפוז מלא. אלה המלצות כלליות, אני מקווה שזה עוזר, אם יש לך שאלות יותר ספציפיות את כמובן מוזמנת להמשיך ולהתייעץ.

את יכולה להיכנס לאתר של העמותה למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה, יש שם אינדקס מטפלים מהתחום של הפרעות אכילה באזורים שונים בארץ.

היי רותי. הכי מפחיד בעיני כאחד שמתמודד זה אובדן השליטה. אני מוצא את עצמי אוכל ולא יכול לעצור. המוח כבר מבין שזה רע לי ויכול לדרדר אותי ועדיין אין שום שליטה. במהלך התקופה שאני מאובחן הדבר שהכי עזר לי היה להתחיל לדבר על הבעיות שלי. הסביבה הקרובה לא הכי קיבלה את זה שאני מדבר על הדברים והתבישה בעוד שכל האנשים האחרים שמסביבי העריכו מאוד את היכולת שלי לשתף וראו בי אדם מאוד חזק. היכולת שלי שנבנתה לדבר על הדברים באופן הרבה יותר רחב איפשרה לאנשים קרובים מספיק לרצות לעזור לי ולקבל טיפול יותר טוב. אני ממליץ לך לנסות כמה אנשי טיפול ובעיקר להתקדם עם איש הטיפול שאת הכי מתחברת אליו. זה הדבר הכי משמעותי עבורי בטיפול, שאוכל לסמוך על המטפל בעיניים עצומות. ישנם הרבה דרכים לנסות לעצור את הבולמוס אבל.... זה עוזר לאדם מסויים ולא תמיד יעזור לך. אני מעודד אותך לא להפסיק. אני למשל כשהבנתי שאני צריך תזכורת קבועה קיעקעתי על היד האוכלת LOVE YOURSELF כדי לעזור לי לעצור את האכילה. זה עזר לי חלקית.... הפיתרון אינו בקסם עבורי אלא ליצור רצף של ניצחונות קטנים יום ביומו.... ולדעת שתיפלי. הדרך להיתגבר היא לא בלדעת ליפול.... אלא בלדעת לקום אחרי הנפילה. עוד משהוא זה לנשום... הרבה פעמים בעת האכילה אני מגלה שאני לא נושם... לעצור את הכל ולהתמקד בנשימה עוזר לי להפחית חצי מעוצמת ההתקף.