הילד המבוגר
סיפור חיים
נולדתי לשני הורים שאיך לומר זאת מוזרים אבא מעולם תחתון משתמש בסמים קשים וכשנגמר לו הסמים הוא עובר לאלכוהול ושזה נגמר הוא עובר לילדים מוציא תסכולים כעסים וכל מה שיעזור לו להירגע על חשבון הילדים. והאמא (אם אפשר לקרוא לה כך) מזניחה ומתעללת מתנכלת בלי סיבה. מביישת באכזריות כאילו מדובר במלחמה. באופן ספציפי אותי מרימה מבזה ומשפילה שאבא היה הולך לעבוד היתה זורקת אותי ברחוב וכמובן שרחוב הוא לא מקום לגדול. אלא להיות פושע. במהלך התקופה די קצרה בזמנה אבל ארוכה באיכותה נתגלה לעני זוועה מראות שילד בן 7 לא צריך לראות דקירות התאבדות של מכר התעללויות מניות פיזיות הולכות ונשנות אבל העולם כמו תמיד ממשיך. אחרי תקופה של התעללות הדדית בן ההורים הוחלט להתגרש (מחמת בגידה. הזנחה שנאה סמים או כל נושא שתרצו) הילדים נדדו לפנימיה חלק נלקחו למהשפחה אומנה. וכך התחיל לו הסיוט הנורא. האימא נטשה את הילדים האבא שקע בסמים והילדים נשארו מסכנים ללא הורים ומשפחה. בפנימיה היו הילדים תקופה ארוכה עד גיל 18 עליות ומורדות לי למשל יצא לקבל מכות השפלות לדוגמה שהגדולים בחבורה משתינים לך על הראש בגלל שאתה נחמד. בכל אופן היה פעם שאחד המדריכים ניסה לאנוס אותי להפתעתו גילה כי אני לא פרייאר וקיבל קרש בראש אבל שם זה לא נפסק הפרשה הסתבך והתארכה עד שנאסר אותו מדריך והילד עבר חקירות כאילו הוא הפושע בכל זאת עברו להם 11 שנים בפנימיה אני תוך כדי הסיפור הספקתי לחזור בתשובה (גם זה לא היה קל כל האחים קמו לנגדי ושנאו אותי אמנם לתקופה קצרה אך כואבת לבסוף קיבלו את ההחלטה שלי ועם השנים גם הם חזרו בתשובה אף יותר ממני) בכל פירקי הזמן הייתי ילד סקרן למדתי המון פיזיקה אסטרונומיה פילוסופיה ציור פיסול ועוד הרבה דברים ששימשו לי משכך כאבים מנטליים להמשיך בחיים היה לי קשה מאד לתפקד סיוטים בלילה ועוד הרבה דברים קשים אמנם השתדלתי להוציא את הכל בספורט "משקולות" ריצות וכל הדברים שהזכרתי( ציור פיסול ועוד) אחרי תקופה התחילו לי כאבי ראש מאד קשים עד שהייתי במיטה כמה שבועות במסגרת הבדיקות התברר שהרפאים לא יודעים למה כואב לי הראש אני מבחינתי המשכתי לתפקד התאוששתי בכל פרק הזמן הזה היה נראה לי שצלחתי הכל. חזרתי לתפקוד מלא הייתי ראש החברים ומצליחן שמח מאושר כל שאלה היו שואלים אותי מתייעצים איתי ופתאום אחרי שנה התחילו לי כאבים חזקים גם בשרירים הכתפיים צואר וכאן הייתי חייב להפסיק לעשות ספורט במקביל עליתי ללמוד בישיבה לבוגרים ושם לא הסתדרתי וחזרתי לבית (של אבא שבפרקי זמן האלו הספיק להתחזק להיגמל מסמים ועוד) הייתי שם לבד אבי המשיך ללכת לעבודה ואני הייתי כל היום במיטה אף אחד לא התקשר או התעניין (אני לא בוכה על זה כי זה בנה לי הרבה בחיים) אבל גם שבר אותי המון. הרבה דברים צפו לי אבי שנשאר חסר טקט וסבלנות היה יורד עלי במקום לעודד מה שהביא אותי לגבש רצון למות תוסיפו לזה את תבלין הבדידות החברתית שנוצר .אבל עבר. אחרי שנתיים של סבל בל יתואר הייתי כבר בגיל שצריך להתחתן ופתאום אני לא מזהה את עצמי אין לי שימחת חיים יותר לא בא לי לחיות יותר כל בוקר אתה צריך לקום עם הרגשה שיש לך 30 קילו על הכתפיים וכאבים חזקים אמנם אני לומד רוב היום אבל לעבוד פיזית אני לא מצליח מכאן שאין לי הכנסה אני שוב שורד אבל הפעם אני בן 25 ולא ילד קטן אני מרגיש ילד בישן חלש מופנם שהזמן עצר מבחינה רגשית והמשיך מבחינה פיזית. לאחרונה אבי חזר לאימי אחרי 16 שנה אני לא ראיתי אותה מאז אבל לאחרונה ניסיתי להתגבר על כל השנים ובסוף פגשתי אותה ! חשבתי שיהיה לה תשובות למה היא נטשה למה היא התעללה ואיפה לעזאזל היא הייתה כל השנים ? קיבלתי ממנה את התשובה הכי אכזרית שאתם יכולים לתאר. אני לא זוכרת .. בסופו של דבר הבנתי שהמלחמה היא ביני לבין עצמי אני לא צריך לסלוח לה אלא לקבל את הילד שבי היום אני עובד עם עצמי אני רוצה לבנות בית לנהל חיים אבל האבולוציה שתיארתי יצרה אצלי נתק היום אני
בן 25 עם איטילגנציה של אדם בן 70 ועם גוף של בחור בן 25 ועם נפש של ילד בן 7 מנסה ליחיות את החיים מחפש אהבה כמו אויר לנשימה