שלום רב,

אחד הדברים הקשים ביותר הינו גמילה. גמילה מכל דבר ובעיקר, כמו במקרה שלך, מבנזודיאזפינים.

אני רוצה לעודד אותך להמשיך בתהליך, ולא להפחיד אותך, אבל אחד הדברים החשובים בכל תהליך גמילה הוא התמיכה. ואני לא מדברת על תמיכה פרמקולוגית.

אני מציעה שתקיימי את הפגישה עם הפסיכיאטר שאת כותבת עליו, תסגרי איתו תכנית, כולל ביקורי בקרת בתדירות שתקבעו ביחד, תתייעצי איתו באשר לניסיון שלו בגמילה קחי טיפים, ואת מוזמנת גם להכנס לכאן, לספר ולשאול.

לגבי חולשת השרירים, אכן בנזודיאזפינים גורמים להרפיית שרירים, וקלונקס הינו אחד מהם, כך שאת בהחלט מרגישה את מה שהתרופה אמורה לעשות. לעלון לצרכן של קלונקס הקליקי כאן.

למידע נוסף על גמילה מתרופות נוגדות דכאון ובנזודיאזפינים, כאן בכמוני הקליקי כאן.

לסיכום, 

גיל 58 הוא גיל יפה כמו כל גיל אחר לעשות שינויים בחיים. גמילה היא רק צעד ראשון, וכמו שכתבת בעצמך הכי קשה "כשאין עשייה מוגדרת"... אז תמצאי לך "עשיות מוגדרות" מסביב לשעון, אולי תעזרי לאחרים במצבך, ואולי תמציאי לך פעילויות בעזרת מאמנת אישית, או כל מיני רעיונות אינטרנטים, והכי חשוב אל תשברי, אנחנו כאן, ננסה לעזור לך באופן וירטואלי ככל שנוכל.

בברכה,

סימה לבני
רוקחת
המרכז לייעוץ תרופתי אישי
www.mypharmacist.co.il
מחברת הספר: "לעשות סדר בתרופות- בעידן שבו המידע אינסופי" 

תודה רבה עודדת אותי מאד ! 

אלך לפסיכיאטר שנית והפעם לגבי רק הגמילה מקלונקס. 

ולגבי מה שהצעת אני כבר ביישום התחלתי בחונכות של נוער בסיכון ומקווה להגיע להישגים יפים ( אני פורשת של פרישה מוקדמת ) וכן אלך ללמוד מקצוע טיפולי ללימודי תעודה . 

המון הערכה !