מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/
כמונידיכאון וחרדהמסתבר ש"הזמן עושה את שלו" לא תופס על אונס..

מסתבר ש"הזמן עושה את שלו" לא תופס על אונס..

19/09/19 15:11
5 תגובות

לפני שנה וחצי עברתי אונס קשה עם בחור שיצאתי איתו לדייט.
זו היתה החוויה האינטימית הראשונה שלי.
יצאתי בשאלה לפני 4 שנים בערך ואני לא בקשר כלל עם המשפחה.
מאז האונס היו לי לא מעט התקפי חרדה, פלאשבקים, רגעים בהם אני מסתובבת בקניון ופתאום רואה אותו.
הוא שם אבל לא שם.
עברתי טיפול ארוך שבאמת הרגשתי שהתקדמתי המון צעדים קדימה.
חברים שלי ראו את השיפור ואמרו לי כמה הם גאים בי ובדרך שאני עוברת.
מסגרת הטיפול נגמרה.
אני כבר חודש יושבת בבית, לא מוצאת עבודה, אין לי יותר מידי חברים, ובלי משפחה.
כל דקה שעוברת זה 2 צעדים אחורה. במהירות שיא.
היה לי התקף קשה השבוע, התעלפתי בבית, התעוררתי אחרי דקות ארוכות, הייתי בטוחה שהוא בחדר.
רק לאחר כמה שעות נרגעתי.
חייבת לשחרר את זה, אבל לא רוצה לספר לחברים שלי.
מפחדת שהם יתאכזבו ממני. מפחדת שייגמר להם הכח אליי.
מפחדת שגם הם ייעלמו ואז באמת לא נותר לי דבר.
אבל איך מתמודדים עם זה לבד? ולמה הזמן לא עושה את שלו? ולמה הזיכרון שלי כ"כ טוב שאני לא מצליחה לשכוח שום פרט באותו ערב ארור?
עוד שבועיים יש לי יום הולדת.
והחלטתי השנה לא לחגוג, כי אין באמת סיבה.
אין לי סיבה לחגוג את השנה שעברה עליי. היה בה רק רע.


תגובות

Asaf20
19/09/19 15:17

הייי לינוי לי גם היו חרדות מאירועים בעבר, הטיפולים בהחלט עשו את שלם בעניין החרדות

Asaf20
19/09/19 15:18

הזמן לא ממש עזר, תמשיכי עם הטיפול ויהיה מעולה

ג-ק5
19/09/19 16:28

זו טראומה ממשית. וזה לא משהו שנרפא מעצמו. הקלישאות על הזמן הממרפא אכן לא עובדות כאן

הלשעבר
19/09/19 18:25

תרגישי טוב לינוי :smile:

רועי-חזן
19/09/19 20:50

היי לינוי, מצטער על הטראומה הקשה שעברת, ואני מחזק אותך על הדרך שעשית עד כה. אכן לחוויה טראומתית כזו יש השלכות שבאות והולכות, בעוצמות שונות, בהתאם לגורמי הלחץ בחיים. נראה מתוך מה שכתבת שאת עכשיו חווה תקופה לחוצה כזו, ובהתאם התסמינים של הטראומה מופיעים ביתר שאת, והסבל גדול. את חוששת שהסביבה תתאכזב ממך ולא תהיה פנויה לחזק אותך, מה שגורם לך להרגיש בודדה יותר. עם זאת, בכל תהליך טיפולי יש עליות ומורדות, התקדמות ונסיגה, ומותר לך לאפשר לעצמך לכאוב, לחוות קושי, ולהרגיש צעידה לאחור. אני מאמין שהסביבה שלך מבינה זאת ותוכל לקבל אותך ולתמוך בך גם במורדות האלו. בנוסף, פעמים רבות ניתן לחזור לטיפול או למסגרת תמיכה רגשית כלשהי כדי לקבל חיזוקים בתקופות קשות יותר, כדי לשמר את הצעדים שנעשו ולהתמודד עם קשיים אחרים שמופיעים. במידה ולא מתאפשר לך לחזור למסגרת שהיית בה, יש מסגרות רבות שמעניקות סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כמו גם ייעוץ טלפוני ואינטרנטי. מצרף לינק לאתר שמרכז את המסגרות הללו. מחזק אותך שוב בתקופה המורכבת הזו ומאחל לך בהצלחה! https://www.betipulnet.co.il/articles/%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%AA_%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%94_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%90%D7%9C%D7%95_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%95_%D7%9C%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A2_%D7%9C%D7%9A/