ערב טוב, תודה על השיתוף של מה שעובר עליך, ועל המחשבות שעוברות בך, ועל מה שאתה מרגיש עקב המחשבות האלה.. אהבתי את השטף של הכתיבה, אני חושב שצדקת בהתחלה כשציינת שאתה כשרוני וחכם ובעל עוד תכונות טובות.. אז קודם כל עבורי אתה חבר ולא נטל, ואשמח לקרוא כל מה שתעלה.. דבר שני נראה לי שהמחשבה שאין יותר מה לעשות ולנסות, שנובעת מניסיון עבר של אי הצלחה, המחשבה הזאת איננה יכולה להיות אמתית, מאחר ולא ניסינו הרבה אפשרויות, ומאוד יכול להיות שהטיפול הבא יהיה פתח להצלחה והתרוממות הטיפול שלנו, ואם לא הבא אז זה שמאחוריו.. בכל זאת רבים מוצאים לאחר ניסיונות את הדרך שמתאימה ותומכת בהם, כולל מטפלים שמוצאים איתם שפה משותפת..

רק זווית ראייה.. אומרים שהמאבק בקושי מחזק אותו ולפחות מנכיח אותו כאילו כאן ועכשיו.. לפיכך הדרך לשפר את מצבנו יהיה לא לנסות להיפטר ממחשבות הכאב, אלא להתבונן במה שמגיע אלי עכשיו ומנסה לקחת אותי אתו.. או במילים יפות להגביר את האור במקום להילחם בחושך.. הקיום של מחשבות הכאב הוא בדלק שאנחנו נותנים להן.. לכן ניתן להן להיות אבל במקום להאכיל אותן ניתן את האנרגיה שלנו בנתיבים עם לב

אני גם תמיד שאלתי את עצמי, שאולי אני כל כך שבורה שאי אפשר לתקן אותי. אני גם תהיתי לעצמי, אולי אני נטל על כולם וכדי שאני פשוט יעלם לטובת כולם. אלו שאלות ותהיות שעדיין קיימות בי. אני מקווה שאולי מתישהו נמצא את המקום שבו לא נרגיש נטל ולנוכל לאחות את השברים ואם לא לאחות אותם לפחות להצליח לחיות איתם. (דרך אגב, סליחה על הדיליי.)