מנהלי קהילה
נופלת
בת 19, אני מתמודדת עם הפרעת אכילה בערך 7 שנים.
הייתי בטיפולים ובאשפוז יום, מאז השחרור אני בלי טיפול, ולזמן מה התסמינים שלי היו דיי יציבים.
אני אפילו התחלתי דברים חדשים, סוג של מצליחה לחיות לצד המחלה.
אבל אני מרגישה שאני נופלת לאט לאט, אני לא מקיאה יותר, אבל אני משתדלת לצמצם ואני לוקחת משלשלים.
אני לא בתת משקל יותר והדימוי גוף שלי נוראי.
אני יודעת שאני צריכה טיפול אבל אני גם לא רוצה שיעצרו אותי מלרדת במשקל בצורה כזאת או אחרת.
אני לא ניידת ואני לא גרה במקום עם תחבורה ציבורית ואני מסתבכת מאוד במציאת טיפול שאוכל להגיע אליו.
בנוסף לזה אני שמחה שאני מעל 18 בפעם הראשונה בחיי, כי אני אוכל להחליט אם לספר למטפל/ת על המשלשלים בלי שההורים שלי יהיו מעורבים.
זה יאכזב וילחיץ אותם מאוד, והבית שלי סוף סוף קצת פחות בכאוס ובלאגן אטומי.
אני לא משתמשת במשלשלים בצורה מטורפת, ככה שזה לא נראה לי משהו ממש רע. לקסין זה גם טבעי, יש בזה סכנות חוץ מהתייבשות?
Lapind'Audubon
לא ממש סכנה, אבל לאורך זמן הם גורמים ל״מעיים עצלים״, שיגרמו לעצירות אמיתית ומתמשכת ובעצם יכריחו אותך להיות תלויה במשלשלים. אל תשכחי שגם פחם ונפט הם טבעיים, זה עדיין לא אומר שאת רוצה לצרוך מהם. נסי לחשוב על המצב ואיפה כרגע את עומדת. בסופו של דבר, רק את יכולה להחליט אם את בשלה לטיפול.
דנה אברמוביץ
שבת שלום וחג שמח, את משתפת אותנו בשני הרצונות הסותרים שלך: לקבל עזרה ולמנוע את קבלתה. את מנסה לשכנע את עצמך שהמצב לא כל כך גרוע, כדי לחיות בשלום עם ההחלטה שלך שלא לקבל עזרה, עם זאת, את כנראה סובלת, אחרת לא היית פה, מבקשת עזרה...את אומנם מעל גיל 18 ויכולה לעשות בטיפול כרצונך, אבל מי ישמור עלייך מהשקרים וההסתרות של ההפרעה?