מנהלי קהילה
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהלא מבינה מה קורה לי
לא מבינה מה קורה לי
20/08/18 12:18
2 תגובות
אני מרגישה שאני מאבדת את זה לגמרי, מאבדת את עצמי, שאני לא מסוגלת להתמודד עם כלום, אני חסרת אנרגיות מכל הבחינות. מתחשק לי שיעצור הזמן כדי שאני אוכל לקחת נשימה, לקחת אוויר, לנוח מהכל. זה מרגיש לי שכולם מסביבי חיים את החיים ורק אני במין עולם משלי, קצת מנותקת, כלפי חוץ הכל נראה רגיל, אבל בפנים אני שבורה, עושה דברים מתוך הכרח ובכלל לא בא לי שום דבר יותר, מתפקדת כמו רובוט, הכל באוטומט. אני נמצאת בתחושה של בלבול כללי, תחושה מוזרה, גם הזיכרון טיפה מעורפל וזה דורש יותר מאמץ להתרכז ולהיזכר בדברים. אי אפשר להסביר את כל זה בהרעבה כי אני כמעט לא מצמצמת, יש צמצומים אבל לא משמעותיים ובכל מקרה בכלל לא היתה ירידה במשקל (שזה מפחיד בפני עצמו, מה אם איבדתי את היכולת לשנות ולשלוט במשקל?). אני לא יודעת מה נסגר איתי
דנה אברמוביץ
הי, אני לא מכירה אותך, אבל מה שאת מתראת מאד מתאים למצב של הרעבה. אני פוגשת הרבה בנות שבאמת מאמינות שהן לא מצמצמות, פשוט כי כבר אין להן מושג מה באמת הגוף שלהן צריך. נכון שבהחלט יכול להיות מקור נפשי לכל זה, אבל הרעבה בהחלט יכולה להחמיר את המצב.
פפפפ
אני איך פחות או יותר....ולחכות שאולי יקרה נס..