שלום רחלי, את מתארת כאן מס' תהליכים. הראשון הוא זיהום בדרכי השתן. זיהומים כאלו נפוצים לאחר השתלת כליה (לא ציינת כמה זמן את לאחר ההשתלה, אך אני מניחה שמדובר במס' חודשים). צריך להפריד בין צמיחה של חיידק בתרבית שתן ובין זיהום בדרכי שתן. ישנם חיידקים המתיישבים במע' השתן (השופנים, כיס השתן והשופכה) אך לא תמיד הם גורמים לזיהום. אבחנה של זיהום תלויה בסימפטומים כגון צריבה במתן שתן, תכיפות (צורך להטיל שתן לעיתים קרובות) ודחיפות (קושי להתאפק), כאבי בטן, חום, צמרמורת וסימפטומים אחרים. כאשר מדובר רק בהתיישבות של חיידקים בדרכי השתן ללא סימפטומים של זיהום, לא תמיד נותנים טיפול אנטיביוטי מכיוון שטיפול זה לא הכרח יעלים את החיידק, אך כן יעלה את הסיכון לעמידות של החיידק לאנטיביוטיקה, דבר אשר יקשה על הטיפול בו בהמשך. בדרך כלל כשמדובר בזיהום זמן קצר לאחר ההשתלה, נותנים טיפול אנטיביוטי, גם אם אין סימפטומים, מכיוון שמע' החיסון מאוד מוחלשת כתוצאה מהתרופות נוגדות הדחיה. אם כבר עברו מס' חודשים מההשתלה ואין סימפטומים אז לא תמיד נותנים טיפול אנטיביוטי. מהתיאור שלך לא ברור לי לחלוטין האם היו סימפטומים אך בכל מקרה קיבלת טיפול אנטיביוטי. חשוב לציין כי טיפול אנטיביוטי בעירוי לא תמיד עדיף על טפול בכדורים. הוא דורש אשפוז וחושף את המטופל לסיכונים הבאים עם אשפוז. אנחנו בדרך כלל משתדלים לתת את הטיפול האנטיביוטי המתאים ביותר ועם הסיכון הנמוך ביותר להתפתחות של עמידות של החיידקים. נקודה נוספת שחשוב לי לציין היא שבדיקת אולטראסאונד עוזרת לראות את המבנה האנטומי של הכליה והאם יש בעליה בכלי הדם שלה או בהפרשת השתן ממנה דרך השופכן. היא אינה טובה לזיהוי של תהליך דלקתי כמו דלקת בדרכי השתן (אלא אם הזיהום מאוד קשה והגיע עד הכליה וגרם לשינויים מבניים שלה, אך זיהום כזה יהיה מלווה בסימפטומים קשים כמו כחום וצמרמורת). התהליך השני שאת מדברת עליו הוא התפתחות נוגדנים. אני מניחה שאת מתכוונת לנוגדנים כנגד הכליה המושתלת. ישנן מס' סיבות להתפתחות נוגדנים לאחר השתלת כליה, אך הסיבה העיקרית היא כאשר מידת הדיכוי החיסוני (מידת ההחלשה של מע' החיסון על ידי תרופות נוגדות דחיה) אינו מספיק. אם תהליך זה נמשך לאורך זמן הוא עלול לגרום לפגיעה בתפקוד הכליה. התהליך השלישי שאת המציינת הוא הופעה של וירוס הנקרא פוליומה. וירוס זה ייחודי לכליה ומופיע כמעט רק במושתלי כליה והוא תלוי במידת הדיכוי החיסוני. ככל שהדיכוי החיסוני גבוה יותר (ומע' החיסון מוחלשת יותר), יש יותר סיכון להופעה של הוירוס. הטיפול העיקרי לאחר הופעה של הוירוס (ובעיקר אם הופיע בדם), היא הפחתה של התרופות נוגדות הדחיה. ישנים מקרים בהם טיפול זה לא עוזר ואז לעיתים ניתן להשתמש גם בתרופות נוספות אך היעילות שלהן היא חלקית בלבד. את יכולה להבין כי הטיפול בתהליך השני, של הופעת נוגדנים, והטיפול בתהליך השלישי, של הופעת וירוס הפפילומה הם מנוגדנים אחד לשני ובמקרים כאלו שוקלים בכל מקרה ומקרה מה מהווה סיכון גבוה יותר למטופל. אני ממליצה לברר עם הנפרולוג שלך את משמעות הנוגדנים ושל הופעת וירוס הפפילומה במקרה שלך.