התרגשתי מאוד לקרוא ולהרגיש את השיר הזה ואותך. מצטרפת לאיחול של דנה :heart: הקול שלך רק מחכה להישמע...אפשר להתחיל בצעדים קטנים של ביטוי...הוא רק מחכה להישמע:heart:

תודה! אולי זה מוזר.. אבל זה מרגש אותי!!! שכן אפשר להתחיל לנסות.. ללכת בצעדי תינוק. צעד אחרי צעד. אולי גם ליפול. אבל לקום. ובסוף ללכת.. לא לתת שיקוף והד לחששות ולפחדים... ולתת לו להישמע.. תודהההה לכן!!!! :heart:

שרית יקרה, את פשוט מדהימה יש לך כל כך הרבה מה לתת לאחרים ממש הצלת אותי בשבוע הקשה הזה אני מאחלת לך שתמצאי את הקול שלך אל תדאגי הוא עוד יצא בתור מישהי ששתקה שנים וחשבה שאין לה קול עד שהוא יצא ודיברתי ודיברתי ופרקתי ובכיתי וגם כמוך דרך השירים בהתחלה הם דיברו במקומי ואח"כ התחלתי לכתוב. התחלתי לכתוב שירים בעצמי ופשוט כל הכאב יצא דרכם לפי מה שאת כותבת נשמע שאת גם יכולה לכתוב את מה שעובר עלייך דרך שירים אז ממליצה לך לשפוך על הנייר את כל המילים שעל הלב שלך לפעמים יותר קל לבטא את עצמך דרך שירים ולא בתיאור נרחב של מה שעבר עלייך... לי זה מאוד עזר באותה תקופה ולאט לאט שאר המילים התחילו לזרום ואז כבר כתבתי יותר בהרחבה מה עובר עליי אוהבת ומחזקת אותך!! :heart::heart::heart::heart:

אוף. שוב לא שלח את כל ההודעה... באסה.. לפעמים זה מרגיש. כאילו אין סיכוי. שיש אנשים שנועדו לכאוב לבד. שלא יכולים לשתף. שלא מאמינים שיכול להיות אחרת.. שלא יודעים לקבל. שלא מוכנים שאחר יעבור איתם את המסע הזה של החיים. ואני כנראה כלולה באנשים האלה. אפילו שאני יודעת שזה הרבה מהבית גידול שבאתי. מהחוויות.. ומהרגל של שנים... וזה כל כך קשה. ויכול להיות שאני צכה לתת לעצמי לכתוב. להעיז... קצת לפרוק. פשוט. או לא פשוט! לתת לעצמי לכאוב. ואולי משהו ישבר. יסדק.. ואז גם יכול להיות.. שיהיה אחרת.. אפילו שקשה כל כך להאמין. אבל הלוואי... אוהבתותכם! :heart::heart:

יקירה, הייתי בדיוק במקום שלך שחשבתי שאין לי סיכוי שנועדתי לחיות ככה כל החיים ושלא יוכלו להכיל אותי כל כך טעיתי... כך שאני יודעת שגם לך יש תקווה לצאת מזה! תתחילי בצעדים קטנים תתחילי לכתוב שירים, אח"כ נסי ללכת למקום שמטפל בהפרעות אכילה אפילו אם זאת מרפאה אח"כ לטיפול ולאט לאט בקצב שלך את תתחילי לשתף ולהיפתח ולצמוח מתוך הכאב אל תלחצי על עצמך זה הכי חשוב!! תאמיני לי שהכאב קיים הוא לא הלך לשום מקום הוא יצא בזמן שלו גם אם בהתחלה תדברי ותהי לגמרי מנותקת זה בסדר תאמיני לי שבסוף הוא יצא ואת תשתחררי אבל תני לו לצאת לבד... יהיה אחרת יקרה, אני מאמינה בך! יש בך כל כך הרבה מה לתת, יש בך כל כך הרבה מודעות אני רואה את זה דרך מה שאת כותבת כך שאת צריכה לעשות צעדים בשביל עצמך, ולא רק בשביל אחרים ואז יבוא השינוי אוהבת!!!:heart::heart::heart::heart:

תודה, הלוואי.. משוועת לשינוי!! ואני כל כך במערבולת ........... את יודעת, המשפט שלוקחת איתי... "אל תלחצי על עצמך".. תני לו לצאת לבד.. זה כל כך נכון. אני כל הזמן יושבת עם יד על הדופק. מחכה שייצא.. מחכה לשינוי. שיבוא. לא מבינה שיש לו קצב משלו. לא נותנת לו את הזמן שהוא צריך. את הריפוי שהוא זקוק.. ונראה לי שאני מפחדת ממנו. לא כל כך מוכנה לקבל אותו. ואולי גם לא מבינה איך יש משהו שהוא לא בשליטתי. וכשאני נותנת לו מקום. ההפרעה מתגברת. הפגיעות.. הניסיון לגמור.. לא להיות. ואז מפסיקים. ומתנתקים. ולא מרגישים. ואז שוב נוגעים בכאב. ושוב נופלים... וגלגל... נויה תודה, אני לוקחת איתי את מה שאמרת. אנסה לאט. בצעדים קטנים. ואולי.. אולי זה יהיה פתח לשינוי האמיתי.. יום מחויך.. ושבוע קל!!!!! :heart::heart:

יקרה, מצד אחד זה חשוב שתקחי את הזמן שלך אבל חשוב לי שתביני שאת זקוקה לעזרה... קשה עד בלתי אפשרי לצאת מהמחלה הזאת לבד ואת מרגישה שבמערבולת ואת צריכה שמישהו יעזור לך לצאת ממנה אז תעשי צעד של לבקש עזרה אפילו אם זאת מרפאה משהו שיעזור לך .. :heart::heart::heart: תודה יקרה, את בדרך הנכונה כי זה שאת מודעת זה כבר טוב שיהיה גם לך שבוע טוב

אני יודעת שאני צכה עזרה!!!!!!!!!!!!! אני יודעת שאי אפשר לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני יודעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני יודעת בשכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!! והלב הלך לאיבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני יודעת שבא לי לצעוק עכשיו עד שיכאב לי כולי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עד שלא אצליח לנשום................ אבל אני לא מסוגלת. לא מסוגלת. זה משתק. ברמת שיתוק. מקנאה בכל מי שמצליחה לקבל עזרה. ועומדת בזה. הייתי אצל מטפלת שנתיים אבל הצלחתי לנווט ולשמור על עצמי. מה לדבר, ומה לא. ועזבתי. (חבל על הזמן, על הכסף. על החיים..) אני חצי שנה אצל מישהי אחרת. (כן, מדהימה, מיוחדת.) והיא לא מוותרת. ואני כבר לא החזקה. והיא פתאום יכולה עלי.. (היא טוענת שלא..) אבל היא מצליחה לאט, (אפילו שנראה לי שזה מהר מידי...) לקחת לי את השליטה.. (לקחת לי.. סה"כ לטובתי.. :-/) מנסה לדחוף אותי ללכת למרפאה. לאשפוז יום.. ואני לא מסוגלת! ואי אפשר להגיע בלי שרוצים!!!!!!!!! ואני רוצה לרצות!!!!!!!!!!! אני רוצה להיות מסוגלת לזה!!!!!!!! ומפחדת כל כך!!!!!!!!!!!!!!!! אני יודעת כל הרבה!!! יכולה להסביר לנמק, לשכנע, לתאר, לבאר, למה כן. למה זה כדאי, נחוץ והכרחי.. עד שזה מגיע אלי.. אני שזה אני בעצמי.... ואני מאחלת לעצמי. שכמו שמצאתי את המטפלת שעכשיו.. (שלא חשבתי שיכול להיות כזאת..) יגיעו לי הכוחות לטפל בהפרעה.. שמשבשת בי כל חלקה טובה.. (אם נשארה לי בכלל כזאת.. ) תודה שיש לי איפה לצעוק באמצע היום.. (בדרך כלל זה רק בלילה..) :heart:

יקרה אני אהיה הכי קשוחה שיש, אל תחכי לזה שתרצי פשוט תעשי את זה גם אם את לא רוצה. המילים שלך זועקות את הכאב שיש לך בפנים... אף פעם לא יהיה הזמן הנכון קבלי עכשיו את העזרה שאת זקוקה לה!! :heart::heart:

ויודעת למה? כי אם תחכי שאת תרצי זה ייקח זמן, זמן שהמצב שלך יכול להידרדר לא הייתה לי ברירה הכניסו אותי בכוח לאשפוז יום, אז לא הייתה לי ברירה אלא להילחם על עצמי אל תחכי שהמצב ידרדר, אל תחכי לזה שתרצי, את אף פעם לא תרצי אלא אם כן עברת תהליך ארוך שבו התחזקת והבנת שאת רוצה את הבריאות... אני רוצה שבפעם הבאה שתכתבי פה, אני אשמע שעשית צעד, שביקשת עזרה :heart:

אז בינתיים לא לכתוב כלום?? :confused: טוב, עזבי, אני סתם צינית עכשיו.. בוכה, כואבת. מתוסכלת. אלך להתפרק קצת. להתנקות. ואז אולי.. אוכל לחשוב בהיגיון יותר על מה שאומרת. ברור לי שדברים אמתיים.. ולא סתם. כבר הספקתי קצת להכיר אותך. תודה בינתיים... :heart:

יקירה שלי, דווקא בכלל שאכפת לי ממך כתבתי את זה!! כי אם אני אגיד לך שהדברים יסתדרו לבד זה לא נכון... אם אני אגיד לך קחי את כל הזמן שאת צריכה זה לא לעזור לך ברור לי שאת כואבת! דווקא בגלל זה כואב לי! כי לא מגיע לך לסבול ככה! כי אם אני רואה את עצמי דרך המילים שלך, והזעקה שלי הייתה ענקית אבל לא הבנתי שאני צריכה עזרה. ורק מתי שאשפזו אותי הבנתי שהגעתי לנקודה ממש שחורה.. אבל נפלתי על צוות מדהים.. אבל לי לא הייתה ברירה היה מי שידאג לי לא ליפול אצלך מניחה שאת כבר לא נערה, ויש לך בחירה.. ולכן זה יותר קשה כי אין מי שינער אותך ויגיד לך שאת חייבת לטפל בעצמך עכשיו כי אלו החיים שלך... לכן ניסיתי קצת לנער אותך דווקא בגלל שאכפת לי דווקא בגלל שאני מבינה מהמילים שלך כמה כואב לי וכמה את זקוקה לעזרה עכשיו מצטערת אם פגעתי, אבל זאת לא הייתה הכוונה שלי הכוונה שלי הייתה להראות לך שעכשיו זה הזמן הכי נכון לבקש עזרה :heart:

נויה יקרה!!! את ממש לא צריכה להתנצל.. כי בכלל לא פגעת! אני יודעת, לפעמים אנחנו צריכים את המישהו הזה שינער אותנו. והכלה, והבנה, ושוב הבנה, והקשבה. לא יפתור את הבעיה, ולא יהווה פתרון למחלה. שמעתי את האכפתיות מתוך המילים. הרי את לא מכירה אותי, ואין לך שום ענין לבוא ולהגיד לי דברים. האכפתיות שלך צועקת מהמילים, הכאב שלך.. הכנות.. ואם למישהו אכפת ממני, אני אפגע????? אין פה בכלל מקום להיפגע. ואם כך אין מקום להתנצלות שלך. זה פשוט קצת טלטל אותי. אני לגמרי לא רגילה לקשיחות שבאה מאכפתיות. ולא ידעתי איך לאכול את זה. וקצת הבהיל אותי. אבל, אולי זה בעצם זה מה שרצית. לטלטל אותי קצת. לנער. והצלחת.. כי הזמן לא יעשה את שלו, אם לא עוזרים לו להיעשות... אני אומרת תודה.. (אפילו שזה נשמע לי קצת אבסורד.. ) :heart::heart:

שרית יקרה, כל כך יקרה! כמו שכתבתי לך בפרטי, לי היה מי שינער אותי אפילו שלא רציתי להיות שם לא הייתה לי ברירה ומתיש מעדתי הייתה את הקשיחות הזאת שבאה מאכפתיות שעזרה לי להתאפס ולעזור לעצמי... אבל לך אני מרגישה שאין את זה.. ושכתבת את ההודעה הזאת מלאה בכאב שמעתי את הזעקה שלך, והכאב שלך כל כך הורגש שאמרתי שזה כל כך לא פייר שאת סובלת ואין את מי שיגיד לך להילחם על עצמך ועל החיים שלך יש לך כל כך הרבה מודעות ואכפתיות לאחר, ואז שזה נוגע אלייך את לא מבינה כמה את זקוקה לעזרה כמה את צריכה שמישהו יכיל גם אותך! אין על מה להודות באמת שלא... הצלחת לרגש אותי במילים שלך כי כל כך הזכרת לי אותי בתחילת הדרך ואם הצלחתי דרך המילים לעזור לך, זאת מתנה בשבילי אז תודה לך:heart: