הצטערתי לדעת שאביך מת. נקווה שהיו לו חיים טובים, והשתדלי לא לאבד את שמחת חייך בגלל אובדן חייו. בעבר לקחתי לוסטרל ועזר לי לתקופה מסוימת במידה רבה יחסית נגד מחשבות טורדניות. ידוע וגם לי אומרים שפעילות גופנית וחיים בריאים משפרים את מצב הנפש והרוח. לכל אחד יש רגש, האמיני בעצמך ואהבי את עצמך.

הי יקרה. כל גוף מגיב אחרת ולפעמים אותו גוף עצמו מגיב באופן שונה לטיפול התרופתי . ישנם אנשים שהטיפול מייצר אצלם תחושות דומות למה שאת מתארת. יכול להיות שזה שלב שיעבור עם העלאת המינון ויכול להיות שיהיה מקום במידה ולא יהיה שינוי אמיתי להוסיף טיפול תרופתי אחר או להחליף. בכל מקרה זה באמת לא מעיד על בעיה כרונית. קלי אוויר .... ונחזיק לך כאן אצבעות שהתחושה הקשה הזו תעבור מהר...

ליז יקרה, כמה זמן את אחרי מותו של אביך?, האם חוסר השימחה הזה שעליו את מדברת הגיע בעקבות מותו של האב? האם יה לפני כן? לפעמים חוסר יכולת לשמוח נובע מהרבה דברים רגשיים קשים ולא נעימים שאינם מעובדים. הגוף והמוח ממשיכים לעבוד על אוטומט אבל הלב נשאר קפוא - כמנגנון הגנה בפני אכזבות וכאב נוסף, אפילו שאת רוצה להרגיש הוא מגונן על עצמו. לכן חשוב מאוד שתהיי בטיפול נפשי בכדי לברר את הדברים האלו. את יכולה להמשיך בטיפול התרופתי - לוקח בין שלושה לששה שבועות עד שנצפית הטבה של ממש אבל טיפול נשפי הוא חובה. האם את מאילו ששמו על פניהם מסכה ונתנו לעולם להבין שאת בסדר כשבפנים תססו רגשות קשים? האם את חווה ק אנהדוניה או גם תחושה של ניתוק?