מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/
ד
ד"ר שרון פורת
רופאה מתמחה בפסיכיאטריה של המבוגר עוסקת באבחון דיכאון, חרדה OCD ומצבים טראומתיים. מתמחה בבריאות הנפש של האישה במעגל הפיריון.
כמונידיכאון וחרדהלא מוצא את עצמי

לא מוצא את עצמי

06/08/18 14:43
2 תגובות

הלן,
כמו שכתבתי בכותרת אני לא מוצא את עצמי. מזה 4 שנים שסיימתי את התואר האקדמי במדעי החברהע וד היום אני פשוט לא מוצא את עצמי ולא יודע מה הן הסיבות לכך.
אקדים ואומר שהתחלתי את לימודיי האקדמיים בגיל 25 מתוך 2 מטרות האחת שיהיה לי תואר ככה להגיד שעשיתי את שלי ואם לא יילך לי לא אוכל לבוא בטענות על עצמי וגם אף אחד אחר ומה שיהיה יהיה.ושניים חשבתי לעסוק בתקשורת ספורט ( להתחיל משידור קווים ואז אולי בסוף שיהיה לי תוכנית משלי). בתחילת לימודיי האקדמיים סבלתי מירידות חדות בביטחון העצמי ואף נהיו לי סוג של חרדות חברתיות. שבעקבות כך הייתי אצל פסיכיאטרים שונים .
הייתי עד לפני שנה וחצי בקשר של 3 שנים וחצי שבו היא רצתה כבר להקים משפחה ואני הרגשתי לא מוכן. במהלך הקשר פתחתי תלות להתמכרות להימורים כתוצאה מתסכול שגם היה קשור לקשר . היא התקדמה מצאה עבודה קנתה בית ורצתה שאני יעבור איתה אני לא הרגשתי מוכן . החלפתי עבודות עבדתי בבניין עבדתי במפעל והרגשתי כמו מסכן , כמו ילד לידה , ובעקבות זאת אז חשבתי ללמוד QA כאילו סוג של אסטרגיה שמשהו יכול להתאים לי. אבל כבר הרגשתי שזה משהו שיכול להיות גדול עליי. נפרדנו ושכבר רציתי לחזור ( אולי כתוצאה מתלות אליה אמרה לי שזה מאוחר שיש לה מישהו והרגשתי פשוט התרסקות . רגשות אשמה רבים גם מהמשפחה.
עשיתי איזשהו קורס QA ( שגם בהמהלכו לא הרגשתי הכי נוח). קצר ובמקביל גם התחלתי לעבוד בתור פקיד קבלה גם מתוך לחץ מאמי שאני צריך להתחיל לעבוד. הרגשתי גם בעבודה הזו כמו איזה מסכן, שאני כאילו מרצה את את אמי שאני הולך לעבוד וכו'.
פגשתי איזה מישהו שעושה שעורים פרטים לQA ואמר לי שבמקום שתעשה קורס QA חדש ( חשבתי אולי לעשות קורס חדש) תבוא אני אלמד אותך הרגשתי שזה מניפולציה מצידו לקחת ממני כסף. בכל זאת הלכתי וגם אצלו הרגשתי כמו ילד , חוסר ביטחון חרדה,חוסר נוחות וגם שהלכתי לראיונות עבודה.
ששואלים אותי ( ןכל הזמן זה מרגיז) למה לא הלכת לעבוד במה שלמדת ( תקשורת ספורט) , אז לי באמת קשה לחשוב ורוצה לחשוב שזה פחות מתאים לי היום בגלל ביטחון עצמי וכו'.
חשבתי אולי שזה (QA) לא משהו שמתאים לי ואולי גדול עליי וכי בחרתי את זה מכל מיני סיבות. פוטרתי מתפקידי בתור קבלה והרגשתי כל כך הקלה גדולה שעכשיו אני יכול לעשות מה שאני רוצה. לבחור משהו מחדש. עכשיו אני חותם אבטלה.
יושב לי כמו צרצר שאני חייב ללכת אליו למורה הפרטח ללמוד QA אבל שאני שם אני מרגיש לא שמח חרד , חוסר ביטחון עצמי וכו'. כאילו גם אני רוצה לרצות את המין השני שאם ישאלו מה אני עושה אני עובד במחשבים.
מצד שני אם אני רוצה לחפש עבודה אחרת נוחה יותר ארגיש אולי יותר בנוח אבל לא ארגיש בנוח לומר למישהי מה אני עוסק.
אני יודע שאין קשר אבל זה מפריע לי במחשבות, למשל אני מרגיש לפעמים שאולי אני בוחר לשחק כדורגל בימים שונים ואני מרגיש איזה יצר שעושה לי טוב שם גורם לי מצד שני לברוח ואז אני מרגיש גם אולי חסר אחריות ,מצד אחד אם אני לא יילך כי כאילו אני רוצה להתמודד עם החיים כבר מרגיש לי מועקה , וכי אולי סתם אני גורם לעצמי נזק ההפך אם אני לא אלך.
אני כבר לא יודע איך להתנהג , לא יודע להחליט , לפעמים אני אומר לעצמי בא לי לברוח מהבית לארצות הברית , אבל משהו בי רוצה פה את העצמאות להכיר נשים ישראליות סקס וכ'.
אני לא יודע מה אני לא עושה בסדר. אני נמצא בטיפול CBT והיא אומרת תמשיך לעשות ספורט וכו' . אוקיי אז ריצה בחוץ אני יכול לעשות , אבל עם הכדורגל להפסיק מה.


תגובות

barak2017
06/08/18 18:52

אורן היקר, אתה לא צריך לרצות אף אחד אלא אתה צריך לרצות אך ורק את עצמך. שב בבית קח דפדפת ופשוט תרשום כל מה שגורם לך אושר, כל מה שגורם לך סיפוק ופשוט תבנה לך ת"ע (תכנית עבודה) שבה אתה מוציא מהכוח אל הפועל את הדברים שעושים לך טוב, חוגים אולי, או לימודים שיעניינו אותך, ולא קורס QA שהוא חומר יבש ומשעמם לגמרי. אתה חושב שלעבוד במחשבים זה גאווה? אל תחפש את הגאווה הזו, או להראות שאתה יותר מוצלח מאחרים. זה לא האישיו כאן, תבין שאתה צריך לגרום אושר לעצמך, ולא שהסביבה שלך תהיה מרוצה מזה שאתה מצליח, מליונר, על הגל, כי הסביבה לעולם לא תבין שלאחר כל זה אתה סוחב על גבך שקים כבדים שעומדים ליפול ואף אחד מהסביבה לא יושיט לך עזרה כי אף אחד למעשה לא יבין שיש לך בכלל שקים על הגב. אתה לא צריך להיות מליונר, אתה לא צריך להיות איש מחשבים, אתה לא צריך להיות איש QA, או שיהיה לך בית או רכב, אתה צריך להיות פשוט עצמך ואז אנשים יתאהבו בך ויאהבו אותך ומי שלא יקבל אותך כמו שאתה ולא יאהב אותך בעבור מי שאתה אז שילך... תמשיך ליצור, לעשות דברים, למצוא תעסוקה נחמדה, לעשות ספורט, ללכת לטיפול CBT תמשיך לעשות את כל הדברים שאתה אוהב ואף שואף לעשות, ותמיד קודם כל תשמע לליבך והתעלם לרגע מה הסביבה תאמר או מהשפעת הסביבה עליך וכך תגיע אל המנוחה והנעלה.

בחור-אחד11
08/08/18 16:31

אורן יקר, העלית כל כך הרבה סוגיות. נשמע שיש לך המון התמודדויות ושאלות. אני מרגיש צורך לשבת באופן רציני ולעשות סדר: יש את סוגית התעסוקה, שהיא לעולם משתנה ומתחלפת, וצריך להבין שאנחנו נמצאים במאה אחרת מהבחינה הזו. תחומי הידע מגוונים ומשתלבים, והכשרה ספציפית כלל לא אומרת שבכך תעסוק בפועל. לדוגמא, קח את נושא הבנייה הירוקה. בעבר ניתן היה לחשוב שאדריכלים ומהנדסי בניין לבדם יכולים להתמודד עם סוגיות של בינוי חדשות. אלא שהיום לצרכי הענף המתפתח הזה נדרשות מיומנויות רבות אחרות: אקולוגיה, הידרולוגיה, בוטניקה, עיצוב תאורה, ביוטכנולוגיה ואפילו פסיכולוגיה וגם מימדים אחרים של קידום הנושא באופן תקשורתי וממשלי (רגולציה). מדובר לכן בצוות עבודה שאותו מתכלל מנהל פרויקט ומעליו המתכנן הראשי. ראית איזו שונות תפקודית מדהימה? לכן, התואר אותו עשית מקדם אותך בעיקר בפן המחשבתי, אבל ההכשרה נעשית קצרת מועד וספציפית. אתה צודק עם זאת שתחומי הידע המסורתיים עדיין חשובים. חשוב לי גם להעיר לגבי המצב האישי יותר, שזה "להיות בעולם", זו שאלה שלא נפסקת, כך נדמה לי, בשום שלב. אני מעריך שהמסגרת הנכונה לטיפול ב'סוגית החיים', ומה אני בכלל עושה כאן, היא מסגרת טיפולית דינמית, לא קצרת מועד. נשמע שאתה בצומת מרובה נתיבים, ואני חושב שיהיה נכון לעשות סדר בכלל הסוגיות והמגמות שהעלית.