יקרה, אני מבינה שזה קשה וטוב שבאת ופרקת את שעל ליבך את לא לבד פה:heart: נשמע לא טוב וממליצה לך ללכת להיבדק בדיקות יותר מקיפות כדי להבין מה זה... יש מי שעוזר לך בכל התהליך הזה? דיאטנית? פסיכולוגית? חשוב לקבל עזרה, בלי עזרה קשה עד בלתי אפשרי לצאת מזה חיבוק:heart::heart:

תודה נשמה! אני אצל פסיכולוגית.. אבל מוכנה לדבר כמעט על הנושא הזה. זה כל כך שלי. וכואב. ואני יודעת שצריך רצון. ואין לי אותו. ואני כל כך רוצה לרצות!! רוצה לרצות להלחם. להוציא את האנרגיה על המלחמה הזאתי. ולא על מלחמות שווא... רוצה לרצות לטפל בדבר הזה. אבל כל כך לא רוצה. ופתאום עכשיו.. עם הנפיחות המעצבנת הזאת. אני רק רוצה שירגיעו אותי שזה בסדר. וזה יעבור... ושזה לא מסוכן.. אני לא יודעת מה לעשות.. כל כך מפחדת לטפל בשורש עצמו.. רוצה לברוח לתוצאות.. אבל גם הם לא קלות.. אוףףףףףףףףףףף

שרית יקרה, אני מבינה מדברייך שאת במצוקה ובקונפליקט סביב השיתוף של הפרעת האכילה. חשוב להבין שקבלת טיפול המתאים להפרעת אכילה- כלומר טיפול משולב - תזונתי ופסיכולוגי (ולעיתים תרופתי) זה קריטי על מנת שתוכלי לקבל את המענה הנכון למצבך. אני לא יודעת אם הפסיכולוגית אליה את הולכת עברה הכשרה בטיפול בהפרעות אכילה.. מציעה שתתייעצי איתה בנושא באופן פתוח וכנה. אני יודעת שזה קשה מאד, אבל ההסתרה רק ממשיכה להזין את המצב הבעייתי ואף מסוכן. מה דעתך?

ועוד איזה מצוקה.... שוכבת במיטה ובוכה.. עם כאבי בטן.. דמיונות וחששות.. צריך להגיע לקצה כדי להסכים לקבל עזרה?? צריך למות ככדי לקבל החייאה? אני יודעת שהפסיכולוגית שלי לא עברה הכשרה בזה.. והיא כל כך רוצה שכן אלך לאנשהו.. לתל השונר. להדסה.. אבל אני זאתי שמתנגדת... ועדין. עם כל הסבל שלי לא מרגישה שמוכנה ורוצה.. אוףףף איזה דפוקה!!!!!!! הרי אני לא מעדיפה למות תוך כדי שינה.. החיים עוד לפני....

אבל אפשר ללכת ל פסיכולוגית שכן עברה הכשרה בהפרעות אכילה ולא דווקא בבית חולים ואי תשמעי חבל, יש פסיכולוגים מעולים בתחום שבאמת יכולים לשפר מאוד את ההרגשה ולתת יד לצאת מזה באופן מלא או אפילו חלקי שזה הרבה

יקרה, השאלה אם את בוטחת באותה פסיכולוגית ואם היא מתאימה לך. לפני שנים הייתי אצל פסיכולוגית שדי הכריחו אותי ללכת אליה הייתי עוד בגיל כזה שההורים מחליטים והכול לטובתי.... אבל הלכתי אליה ובאמת נפתחתי והכול כי הייתי זקוקה לדבר על הדברים. וברקע הפרעת האכילה ריחפה אני אפילו לא זוכרת אם היא התמחתה בזה או לא, מה שכן הייתי תקועה באותו מקום. דיברתי ודיברתי, והכסף נשפך.. אבל נשארתי חולה נשארתי מדוכאת.. ולא הבנתי שזה לא עוזר לי. בשלב מסוים עזבתי אותה לא כי הגעתי לתובנה שהיא לא מתאימה פשוט היה יקר מדי... אבל כל הזמן חשבתי: אין מישהי אחרת, ואם אומרים לי שהיא טובה אז היא טובה. וזה משהו בי וכו אני לא יודעת אם זה אותו המצב אצלך, אבל אם את מרגישה חוסר יכול להביא מולה את הקושי אז אולי היא לא מתאימה לך... היא יכולה להיות בן אדם טוב ועדיין אין בינכם כימיה ואת לא מרגישה מספיק בנוח לשתף אותה... אבל אם את מרגישה שהיא כן הבן אדם המתאים, אני חושבת שהבעיה היא לא בטיפול, אלא במחלה. עד שלא מגיעים למשקל מסוים קשה לטפל בנפש ואני אומרת לך את זה מניסיון כי תחשבי שכשאת לא אוכלת או אוכלת ומקיאה את עסוקה נטו רק באוכל. את לא פנויה לדבר על מה שעובר עלייך. אבל ברגע שאת תתייצבי בעיקר אם זאת אנורקסיה, שמה שהיה אצלי שעד שלא הגעתי למשקל תקין אז דיברתי על הדברים אבל הייתי כל כך מנותקת כי בקושי אכלתי.. מבינה? טיפול מאוד מאוד חשוב, אבל הוא לא במקום הטיפול התזונתי וזה לא שאת לא רוצה, את פשוט לא יכולה לעשות את זה בכוחות עצמך... מציעה לך להסכים לכל עזרה שמציעים לך, גם אם את חוששת זה מה שעזר לי לצאת מזה.... יהיה בסדר:heart:

תודה נויה, הפסיכולוגית שלי מדהימה.. הגעתי אליה אחרי סבב של כמה וכמה.. יש לנו אינטרקציה טובה. ושיתוף מלא.. כמו שאת אומרת כנראה זה המחלה.. שלוקחת מהגוף כל טיפת אנרגיה. וכוח.. שלא נותנת מקום קצת לנפש.. ואני רוצה כל כך לקבל את ההצעה שלך. להסכים להושיט יד לכל אלו שרוצים לתת. לפתוח את הלב לכל אלו שמוכנים ורוצים להיות שם איתי. ולעזור לי לצאת מהבור הזה. אבל זה כל כך קשה.. והנה.. כבר התחלתי. העזתי לשלוח למקום הזה הודעה. בקשה. ועזרה. ומקווה שהצעד הבא יהיה כבר ללכת לדיאטנית.. או למרפאה.. הלואי. המשך יום קל!

יקרה, שמחה שטוב לך עם הפסיכולוגית ושמחה שהגעת לכאן זה כבר צעד חשוב אבל את הצעד של לבקש עזרה רק את תוכלי לעשות לא משנה מה אני יגיד או מישהו אחר אבל סומכת עלייך שתבקשי עזרה ותתני שיעזרו לך :heart: