אלפנט יקרה, אני מצטערת על התחושותה קשות שלך. נשמע שאת מאד מזוהה עם ההפרעה שלך, מאמינה לרודנות שלה, כתוצאה מכך מצפה מעצמך להתנהגויות אכילה לא הגיוניות ולכן כל כך כועסת על עצמך ומזלזלת בעצמך. האם את נמצתא בטיפול? כי נשמע שאת מאד זקוקה...

נמצאת במרפאה כתבתי על זה בהודעה נפרדת... אבל מעונינת להיות בה ולכן לא מדברת עם אף אחד מהצוות , ובעצם חוץ מלעלות במשקל בעקבות התקפי הזלילה לא עושה כלום..

יקרה, דבר ראשון את לא מגעילה ולא צריכה להיות כל כך רעה לעצמך בגלל שמעדת, קצת חמלה כלפי עצמך:heart: ואני בעד לשתף את הצוות, כי הם לא יכולים לעזור לך אם לא תושיטי יד וכן גם אם הטיפול יהיה יותר אינטנסיבי אין מה לעשות זה עדיף משהמצב יחמיר אבל גם לא צריך למהר להגיע למסקנה שאם תשתפי יאשפזו יכול להיות שפשוט יעזרו לך יותר בטיפול הנפשי להבין מה עובר עלייך יכול להיות שהמצב שלך לא מחייב אשפוז בכל מקרה, לשתף כדי לא להיות עם זה לבד וכדי שמישהו יעזור לך להתמודד עם כל מה שעובר עלייך :heart:

תודה! מה שאני לא יודעת זה אם אני אמשיך לא לשתף פעולה ולא לדבר עם הצוות ימליצו על אישפוז... בגלל שאני לא מדברת איתם.?

אלפנט יקרה, השאלה היא מדוע לא לשתף את הצוות? מדוע להמשיך ללכת לטיפול אם את לא מצליחה להיעזר בצוות הטיפולי? אני יודעת שזה מאד מאתגר ומפחיד, אך לשמור את ההפרעה לעצמך עלול להוביל אותך למצב הרבה יותר בעייתי - כמו מעגל סגור וזה כמעט בלתי אפשרי לצאת מזה לבד ללא תמיכה מתאימה. מקוה שתמצאי את הכוחות, קחי נשימה עמוקה, ותנסי לשתף.