הי, כן, הגיוני, אחוזים ניכרים מהסובלים מהפרעת אכילה עוברים מפאזה אנורקטית לפאזה בולמית. אני מצטערת לקרוא שזה מה שעובר עלייך... המטפלים שלך חייבים לדעת מזה כדי שתוכלי לקבל עזרה. האם שיתפת אותם? ובנתיים, מה שבטוח, זה שאסור בתכלית האיסור לצמצם אכילה בעקבות הבולמוסים כי זה מבטיח את המשכם. מה שלא יהיה, תמיד, תמיד לחזור לאכול לפי התפריט. וזה עד שתדברי עם הדיאטנית שלך, כי אולי התפריט בכלל לא מספיק לך כרגע...

גם לי זה קרה עברתי מכמעט אנורקסיה לבולמיה וזה נמשך עוד 4 שנים נוספות. לבד? ניסיתי. לא עבד. ניסיתי הכל. תאמיני לי. אני אדם מטפל בנשמתי. ניסיתי לעשות לעצמי אלף תוכניות טיפול. כל עוד לא נכנסתי לקבוצה ולא היה לי מי שמכוון, כלום לא זז. אגב במקרה שלי מאוד עזר לי לעבור את תהליך הריפוי קרוב לטבע. זה הרגיש לי פחות מאיים ולא מהדהד מחלה אלא בריאות - שם רציתי להיות. מאחלת לך להגיע לרגע הזה שבו מבינים שלבד פשוט אי אפשר, רק ביחד :heart:

אני מצטרפת למה שכתבו לך, חושבת שכדאי לך להיעזר ולשתף כמה שיותר מוקדם ולפני שזה רק ידרדר ויהיה יותר קשה לעצור את זה. כמו שכתבת את כבר שבועיים לא מצליחה לשלוט ואומרת לעצמך ממחר אבל זה לא קורה..זה קשה לבד

מכירה מקרוב מאוד השתמשתי בחרדות להרזות והיה לי ממש נוח וכיף ..אומנם יוצר חייתי בצמצום אבל תקשיבי אם הייתי אז הולכת לעזרה ומשתפת היה לי הרבה יותר קל!!! הצוות נמצא לטפל לא לשפוט והם בטח יקשיבו ויתנו עצות טובות:heart:

אויי מיי גאד זה מה שקורה לי אני הגעתי למשקל היעד ואני לא מצליחה להישאר בו מהחרדה שיש לי ואחרי שנה שלא הקאתי הכל חוזר והתחלתי להקיא שוב אני מתה מפחד שאני לא יהפוך עכשיו לבולמית אם את מצליחה לצאת מזה תעזרי לי גם פליז

גם לי זה קרה רק שאצלי האנורקסיה חזקה יותר והמעט שאני מצליחה לאכול גם אותו אני מקיאה. רוב היום זה קפה. תטפלי בעצמך לפני שיהיה מאוחר מידי. המקרה שלי אבוד ואני נכנסתי ללופ של סרבנות טיפול ומבחינתי רק שהאדמה תפתח את פיה ואפול לתוכה.

היי.. נראה לי שגם אני במין סוג כזה של סרבנות טיפול... אני פשוט לא משתפת פעולה עם כלום... חוץ מבלעלות במשקל על ידי בולמוסים למרות שחרי זה אני לרוב מקיאה ולוקחת גם משלשלים... אני לא מדברת עם הצוות המטפל בכלל.. זה נורא קשה להפסיק עם הזלילות וההקאות ובכלל עם המשלשלים.. כל יום אני אומרת לעצמי מחר אני אוכל בצורה הגיונית ואנסה לארגן לעצמי תפריט אבל בסוף איכשהו אני אוכלת עוד מעבר.. מנצלת כל רגע שלבד במטבח.. אולי יום אחד אני באמת אצליח להפסיק עם זה. הכי נורא זה שרני קרובה למשקל יעד ואני ממש מפחדת לעבור אותו גם ככה אני שונאת את איך שאני נראת עכשעו ומרגישה את העלייה במשקל