שלום לך 987, קראתי את מה שכתבת, ובהחלט כואב לשמוע מצד אחד על ה'חוויות' כל מה שאת חווה, ומצד שני אני מאוד מבין אותך (כי גם לי יש חרדות , והתקפי חרדה) , אני לצערי חי עם תחושת 'בדידות' לא מעט שנים, אני מאוד מבין את הכאב והסבל שעברת (כי גם לי היה משהו דומה, רק שזה לא היה בטיול, זה היה במשמרת ראשונה שלי במד"א), היו לי הקאות והתקפי חרדה לא פשוטים,(אז לא ידעתי שזה היה התקף חרדה, היום אני מבין שזה בעצם מה שהיה..) את מוזמנת לשלוח לי הודעה בפרטי אם תרצי , ושמח לדבר איתך :) תהי חזקה, ויהי ה' איתך!

אני כבר רבע שעה יושבת מול המקלדת ולא יודעת מה לומר שיהיה נכון. שיגרום לך להרגיש באמת שיש מישהו בצד השני של המסך העגום הזה שמקשיב לך. שרוצה לשמוע. שמבין באמת. כמה ימים שאני מבלה אסירה למיטה שלי.בפחד. בלי כוח. בלי חשק. רק רוצה לישון עד שאתפורר. כאילו ששם בטוח, בתוך הראש שלי. אני בת 25 וסוגרת 10 שנים של פחד. אין לי יותר ממילים להציע, מילים וכתף. מאחלת לשלומך.

ישנם מצבים כאלו זה בהחלט התמודדות לא פשוטה, את מזכירה לי די את עצמי שגם לי היו כמה שנים טובות שפשוט הלכתי לישון ולא קמתי ממש מזכיר. אני חושב שאם היה מישהו כמוני בוגר יותר אב או אם שהיו חכמים ממני היו יכולים לעזור לי. אני אגיד לך מה יכול באמת להועיל לך או לעזור: אני יודע שזה נשמע לא מציאותי או לא יישים אבל תנסי לזרום איתי. דבר ראשון שיהיה לך סדר יום זה חובה: מבחינתי כתבת שאת אדם מאמין בבוקר תקראי קצת תפילה קומי בבוקר 6 7 8 בבוקר מתי שנח העיקר שיהיה קבוע. לאחר מכן תנסי לייצר לעצמך סדר יום קבוע מבחינת ניהול זמן. שהמצב יתייצב קצת תרדי במעלית לקומת קרקע ותעלי חזרה לבית. תנסי כמה פעמים כאלו. בכל פעם שהצלחת תפנקי את עצמך באיזה ממתק או משהו דומה שיחזק אותך. צעדים קטנים ובטוחים יביאו אותך לפסגה. אחרי המעלית תנסי קצת לרדת לרחוב ללכת עד קצה הרחוב ולחזור חזרה הביתה. ככה זו הדרך לאט לאט. ואיך אפשר לראות שזו דרך טובה הרי שימי לב שחברה שלך הצליחה להוציא אותך 4 חודשים מהבית כמדומני זה מה שרשמת וזה אומר שהיציאה טובה לך לבריאות וצריך רק לנסות שבמקום שמישהו אחר יוציא אותך את תנסי להוציא את עצמך כי לא תמיד אחרים יהיה להם טוב להוציא אותנו לפעמים אנחנו צריכים לקחת את החוק לידיים ולהוציא את עצמנו מהמצב המביש שאליו נקלענו. אני יכול לומר לך שאני די במצב דומה גם כיום ועושה שינויים למשל להירשם לאיזה חוג או לחדר כושר או לבריכה לשחות קצת, לא להיות כל היום בבית כי זה לא טוב וזה מגביר את הדיכאון. אבל כמו שכתבתי לאט לאט לא בבת אחת צעד אחר צעד את תתגברי על כל מכשול.

היי לך, נהדר שכתבת ושיתפת. הרבה אנשים מתמודדים עם חרדה ולפעמים מסתגרים כתוצאה מהחרדה. את כותבת שאת רוצה להילחם בזה ולהתגבר, זאת התחלה מצוינת! טוב שהטיפול התרופתי מסייע לך. אני מציעה לגשת גם לטיפול פסיכולוגי, שיכול מאוד לעזור במצב שאת מתארת. האם ניסית טיפול פסיכולוגי?

מקווה שתמצאי טיפול מתאים ומאמינה שתצליחי להגיע אליו. יש גם טיפול מהבית דרך סקייפ, אבל לדעתי עדיף פגישות פנים אל פנים.

היי יקרה, קראתי את מה שכתבת, תיארת במדוייק את מה שאני עברתי, עצוב לי שגם את חווה את זה עכשיו. דברים שמי שלא עובר אותם לא מסוגל להבין את זה. המלחמה בין הצורך והרצון לצאת לבין החרדות שכולאות אותך בתוך עצמך. המאמץ המטורף שמושקע בשביל לצאת והנסיגה..., הלוואי הייתי יכולה להוציא אותך מהכלא הזה. אני לא יודעת אם זה מעודד אבל בסוף מוצאים את הדרך החוצה, אני מצאתי. אל תוותרי על שום אופציה שיכולה לעזור לך, בין אם זה לנסות טיפול תרופתי חדש ולהתמיד בו ובין אם זה טיפול בשיחות, אולי זה נשמע לך רחוק ממך, אבל כשחושבים על הדברים, לאט לאט המפלצות נראות לא כל כך גדולות ומתרגלים לרעיון ותופסים אומץ לעשות עוד צעד ועוד אחד. באמת באמת מאחלת לך רק שלוות הגוף והנפש, אל תוותרי, לאף אחד לא מגיע הכלא הזה.

היי :) תנסי באמת ליצור באימת איזה סדר יום כמה שאפשר,אני יודע שזה לא קל . ולנסות לתמודד עם הפחד לאט לאט ,כמו שאמרת שיצאת קצת מהבית. תנסה כל יום להתקרב עוד קצת לפחד. חפשי בספריה את הספר להפחיד את הפחד. יש גם תוכניות מבוססת מיינדפולנס שזה סוג של מדטיציה של נוכחות כמו MBSR שעוזר לתמודד גם חרדות. תרגישי טוב :)