מנהלי קהילה
דיכאון חוזר
היי,
אני בת 20, לפני שנה וחצי התפרץ אצלי לראשונה דיכאון משולב עם התקפי חרדה. זה קרה בטירונות, בעקבות הלחץ, חוסר השינה והמרחק מהבית. בתקופה הזו לא ישנתי, הייתי נורא מבולבלת, סבלתי מהתקפי חרדה קשים ותחושת ניתוק קשה - הייתי פיזית נוכחת באירועים אך לא חוויתי אותם. לא הרגשתי שהכרתי את עצמי אז.
חודש לאחר מכן כבר התחלתי טיפול עם ציפרלקס שהציל אותי.
שנה אחרי, במרץ הזה הפסקתי את הטיפול כאשר אני מרגישה טוב. לא חוויתי תופעות לוואי בכלל כתוצאה מההפסקה. הייתי לגמרי בסדר.
ביום העצמאות האחרון סבלתי מהרעלת אלכוהול,
מאז אני מרגישה שהדיכאון והחרדה חזרו.
אומנם אני כן ישנה, מתפקדת ומדברת כרגיל, אך הכל ניהיה יותר קשה, אני שוב נהיית מבולבלת, אין לי כוח לכלום, תוהה על דברים שהיו ברורים לי פעם, הכל נראה לי שונה ולא מוכר, אנשים נראים לי מוזר כי איך הם יכולים להיות בסדר שאצלי לא בסדר, לא מבינה מה אני עושה פה ולמה, קשה לי להתרכז.
בנוסף, מה שהכי הייתה לי חרדה ממנו אז בטירונות, הוא שנהייתי כמו אחי הסכיזופרן, הייתי מבלה באוטובוס ובזמני הפנוי בקריאת התופעות המקדימות להתפרצות ומפחדת מאוד מכך. עכשיו אני שוב פעם מפחדת מהעניין הזה.
יש לציין שלא טופלתי אצל פסיכולוג בחיים, וכרגע אני מתלבטת אם להתחיל טיפול או ישר כדורים.
אני חושבת שהלחץ בצבא והנוקשות מצד המפקד שלי מאוד מלחיצים אותי. גם העניין שיש לי קושי להיכנס לזוגיות/אינטימיות מאוד קשה לי.
רציתי לדעת מה אתם ממליצים? האם טיפול פסיכולוגי באמת עוזר?
תגובות
דיסתימיה
טיפול פסיכולוגי כמעט תמיד עוזר, בייחוד כמצליחים להתחבר עם הפסיכולוג, כשיש מין ''קליק'' כזה. באופן אישי הייתי בשני טיפולים בחיים. אחד היה די גרוע (וממש לא התחברתי לפסיכולוגית ההיא), אבל לא ממש שלטתי על ההימצאות שלי שם כי הייתי עוד ילד. הטיפול השני לעומת זאת (שהיה לפני הגיוס ונסוב סביב כל מיני חששות שהיו לי מפני זה בגלל הדיכאון והאובדנות) היה מדהים. התחברתי לפסיכולוג בצורה מדהימה ואת התוצאות של אותו טיפול אני רואה עד היום, ועברו מאז כבר 5 שנים. אני לא יכול להגיד שהטיפול פטר לי את כל הבעיות, אבל כן נוצה התקדמות משמעותית. אני מניח שאם הטיפול היה ממשיך מצבי היה אפילו יותר טוב ממה שהוא כרגע. אם יש לך שאלות ואת רוצה להתייעץ, את יותר ממוזמנת לשלוח הודעה.