תבדוק על "אנהדוניה אפאטית" - זה נשמע כזה. חפש בגוגל. מצד שני יכול להיות שזה גם זומביות עקב חוויה טיפולית קשה כמו שהיה לי אחרי האישפוז הראשון והשני או שקצת נשרפת כמו שאני טיפה נשרפתי בטריפ האחרון - אחרי שעושים "חיים משוגעים", קצת קשה לחזור לשגרה הרגילה והמשעממת של החיים הנורמליים. https://www.google.co.il/search?q=%D7%90%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94+%D7%90%D7%A4%D7%90%D7%98%D7%99%D7%AA&spell=1&sa=X&ved=0ahUKEwix75yVrYffAhVGXSwKHbAYDQoQBQgpKAA&biw=1523&bih=704

"בנוסף לזה אני סובל מאנהדוניה" זה ברשומה המקורית של הפוסט. למרות שאני מודה שפסחתי בקריאה שלי על המילים האלה, אבל זה לתום - כותב הפוסט. לדניאל 66: OCD, היה איזה פוסט שרשמתי למישהו והיה לו משהו דומה לזה, לי עצמי יש "קרייזים" מדי פעם לדברים - אבל שום דבר שדומה לזה, למרות שאחרי הטרדה מסוימת הקיץ היו לי מחשבות טורדניות שזה סימפטום של OCD והמסקנה שלי אף שלא הצלחתי בפועל ליישם אותה ומכיוון שזה לא היה משהו שהוא מחלה או לפחות כרוני הזמן די ריפא את אותם מחשבות טורדניות - המסקנה היתה שהפתרון הוא ללמוד איכשהו לשלוט יותר טוב במחשבות שלך, אני לא ממליץ בשום פנים ואופן אבל גראס רפואי יכול לגרום לך להיות יותר קשוב למחשבות שלך ברזולוציה יותר גבוהה וכך להבין מה עומד בעצם מאחורי המנגנון הרפואי שלך, כמו כן הוא עשוי לעזור גם לדיכאון ולאנהדוניה, בעיקר לאחרון, כי איך לומר גראס רפואי נקרא בעגה גם "כיף". לא ממליץ, רק מספר שיש דבר כזה, אני אישית משתמש באופן לא פורמלי (אל תגיד לפסיכולוגים שאתה לוקח אם יש לך גם סכיזופרניה כי הם טוענים שזה מחזק, מה שאני לא חושב שיש לו מספיק ראיות ואם זה מחזק זה בסך הכל סטטיסטית באיזה אחוז קטן של סיכוי). דיכאון - יש לי ניסיון האמת עשיר עם זה, היו לי דיכאונות בשנות ה20 שלי והם די נפתרו, בשנות ה30 שלי לא היה לי משהו אחד שהוא היה דיכאון שנמשך יותר מיום ליומיים וגם אלה היו נדירים ולכל היותר הרגשתי דכדוך מדברים, הדבר החשוב בטיפול בדיכאון בסופו של דבר הוא ליצור את התקווה מחדש, תקווה שיכולה להניע אותך ובשביל זה יתכן שתצטרך למצוא מטרה לחייך. Damn Im Good Night Shade